בפרשתנו כתוב “אמור אל הכהנים בני אהרון, ואמרת אליהם” ולא מובן מדוע לכתוב שוב “ואמרת” ומסבירים רז”ל – כדי להזהיר הגדולים על הקטנים (היינו שיחנכו אותם).
בשנים רבות כמו השנה – פרשת אמור אל הכהנים חלה בשבת שלפני הילולת רשב”י. רשב”י אמר על עצמו שיכול הוא לפטור את כל העולם מן הדין. והכח לעניין זה הוא מכך שעיקר שידע לחבר בצורה מושלמת את הרוחניות האלוקית ולהחדירה בתוך העולם הגשמי. כידוע שאף שרשב”י עסק ולימד את תורת הנסתר לגדולי המקובלים שבדורו ושלאחריו, עדיין מוזכר הוא תדיר במשניות כאחד התנאים המפורסמים ביותר. כי לא הייתה אצלו סתירה בין תורת הנגלה לתורת הנסתר ואדרבא אצל רשב”י הנסתר היה גלוי ויכל להוציאו אל הגילוי ולגאולה.
רשב”י הוא מורה דרך בלהפוך את הרע לטוב. הנה כשרצה רבי חייא לעשות עליית נשמה ולבוא ולבקר בהיכלו שמע בת קול שאומרת שלהיכל רשב”י יכול להגיע רק מי שהופך את החושך לאור ואת המר למתוק. דהיינו שהמציאות האלוקית אצל רשב”י זהרה כל כך עד שהעולם הגשמי התבטל אליה. שכן אצל כל יהודי ישנם שתי נפשות (כמבואר בתניא בארוכה) הראשונה והידועה היא הנפש הבהמית שאותה חוקרים גם באי העולם והפסיכולוגים עסוקים בה תדיר. ובתוך תוכה מצוייה גם נפש אלוקית קדושה – חלק אלוק ממעל ממש. היינו שמאיר אור אלוקי קדוש בתוך כל אחד מאיתנו שאין בו שום קלקול ואין בו שום שבירה או טומאה חלילה.
כתוצאה ממציאת שתי הנפשות הללו יכול להיווצר אצל האדם הישראלי קונפליקט ומלחמת שליטה של מי מהם ישתמש בלבושים שהם : מחשבה, דיבור ומעשה. ותפקידנו הוא שהנפש האלוקית הקדושה היא זו שתשלוט בנפש הבהמית ותנהיג אותה. (מבלי לאבד אותה). אלא שהדבר יכול להיות בדרך של מלחמה. ואז ייתכן ויש פה יהודי שבור ומלא בייסורים וחסרונות שנלחם כל הזמן. ולפעמים יש יהודים שכבר התרגלו להפסיד, וגם המנצחים שביניהם שהם יהודיים אציליים ביותר, גם הם שבורים ורצוצים מקושי המלחמה.
אך יש יהודים שאצלם הנפש האלוקית היא גלויה וזוהרת, ולא מתחשבת ברטינות הנפש הבהמית, ואפילו אם יש שם נפש בהמית גדולה. עדיין מכח הזוהר והבהירות והידיעה שיהודי הוא קדוש כי יש בו נשמה קדושה, הם מנצחים את הכל באופן אלוקי. אלו אנשים שחיים את הזוהר. (ולא את זוהר הבוהמה הבהמית אלא) את זוהר הקדושה את זוהר הגאולה את זוהר האלוקות, והנפש הבהמית מייד כורעת ומשתחווית כשמרגישה באור האלוקי הזה.
זהו גם המסר הפנימי בפרשת אמור. שהרי נאמר שכל ישראל הם ממלכת כהנים וגוי קדוש, כי בפנימיות העניינים כל יהודי יכול וצריך לכהן ולשרת את השם בקדושתו (וכמו שמאריך הרמבם להסביר שכל אדם יכול להיות כהן ברעיון הרוחני והנפשי שבעניין) ואז הוא זוהר מתוקף הכהונה הקדושה שלו. אלא שהתורה מצווה אותנו שאל לנו לקחת את הזוהר והפנימיות הזו לעצמנו ולהתבשם מהם לבדנו, אלא יש ל”הזהיר את הגדולים על הקטנים” והיינו שלהזהיר לא רק מלשון אזהרה אלא גם ובעיקר (בענייננו) מלשון זוהר, יש ללמד את הקטנים בגיל או בידיעות, על נפשם האלוקי ועל כוחם להיות זוהרים גם הם. יש לתת להם את הכוחות להשפיע את אור נפש האלוקית בכל פינה בעולם ולגרום להם ולעולם רווח תשועה והצלה, יש לזהור ולהזהיר ככהן ולהראות דוגמא לכך. והלא כבר נאמר בתחילת הזוהר שנאמר לרשב”י וספרו – הזוהר הקדוש כי “בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזהר, יפקון ביה מן גלותא ברחמי” והיינו שעל ידי ספר הזוהר יצאו מהגלות ברחמים. במהרה בימינו אמן!
