הללויה – לדוד עבדי

הכי גרסינן, ולא כקצת שמחסרים תיבת עבדך. ונוסחא אלימתא היא, אי בעית אימא קרא, ואי בעית אימא סברא, אי בעית אימא גרסא, ואי בעית אימא רזא, ואי בעית אימא מניינא. ואבאר על ראשון ראשון בס”ד.

הקב”ה קרא את דוד עבדו

אי בעית קרא, שהקב”ה קרא את דוד עבדו, שנאמר בשמואל ב’ (סי’ ז’) לך ואמרת אל עבדי אל דוד וגו’. עוד שם, כה תאמר לעבדי לדוד וגו’.

גם לעתיד קראו עבדו

ואף גם לעתיד קראו עבדו, שנאמר ביחזקאל (סי’ ל”ז) ועבדי דוד מלך וגו’, וסמיך ליה ודוד עבדי נשיא להם לעולם. וכן במלכים ב’ (סי’ י”ט) שנאמר וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי. וכן הוא בישעיה (סי’ ל”ז). וכן בתלים (סי’ פ”ט) נשבעתי לדוד עבדי. והרבה עוד מזה בנביאים וכתובים.

גם דוד בכל תהלותיו היה קורא עצמו לפני ה’ בשם עבד

גם דוד בעצמו בכל תהלותיו ותפילותיו היה מתפלל וקורא עצמו לפני ה’ בשם עבד. כגון בתלים (קי”ט) גמול על עבדך אחיה, הקם לעבדך אמרתך, זכר דבר לעבדך, וכן בכל הנך תמניא אפי דאלפ”א בית”א כינה עצמו בתיבת עבדך שתים עשרה פעמים. וכן בתפילתו בשמואל ב’ (סי’ ז’) שנאמר ויבוא המלך דוד וישב לפני ה’ ויאמר מי אנכי וגו’ ותדבר אל בית עבדך, ואתה ידעת את עבדך, להודיע את עבדך, אשר דברת על עבדך, ובית עבדך דוד, גליתה את אזן עבדך, מצא עבדך את לבו להתפלל אליך, ותדבר אל עבדך את הטובה, וברך את בית עבדך, יבורך בית עבדך לעולם. הנה דוד בתפלתו כינה עצמו בתיבת עבדך זה עשר פעמים. וכן הוא אומר, אנא ה’ כי אני עבדך אני עבדך וגו’. ועוד מזה כמה וכמה.
והכי איתא בזוהר בלק (דף קצ”ה ע”ב), דוד שוי גרמיה בהדי עבדים, ועל דא תלת זמנין שוי גרמיה עבד בצלותא דא, דכתיב הושע עבדך את אלהי, שמח נפש עבדך, תנא עוזך לעבדך, הא תלת זמנין אצטריך לשואה גרמיה עבד בצלותיה, ושבח גרמיה בהו, דכתיב (תלים קט”ז, ט”ז) אנא ה’ כי אני אבדך אני עבדך, דאילין כללא דכל שאר, עכ”ל בקיצור.

גם כל המתפללים הנשענים על זכותו, קורים אותו עבד

גם כל המתפללים זולתו הנשענים על זכותו, קורים אותו עבד, כגון שלמה בנו, כדגרסינן בגמרא שבת פ”ב (דף ל’ ע”א), כשבנה שלמה בית המקדש ובא להכניס הארון לבית קדשי הקדשים, דבקו שערים זה בזה. אמר שלמה עשרים וארבע רננות, ולא נענה. כיוון שאמר זכרה לחסדי דוד עבדך, מיד נענה, עכ”ל. עוד בתפלת שלמה (מל”א ח’), ויעמד שלמה לפני מזבח ה’ וגו’ ויאמר ה’ וגו’ אשר שמרת לעבדך דוד אבי וגו’, ועוד הרבה מזה.
אשר יאמר כי הוא זה, ומה אם הכתובים נקבע בהם שם דוד עבד ה’, ואפילו הקב”ה קראו עבדו, וגם דוד בעצמו מכנה עצמו כך, וגם שלמה בנו בתפילותיו, כל שכן אנו דבעינן לומר את צמח דוד עבדך, כדמוכחי הני קראי, ובודאי כך תקנו אנשי כנסת הגדולה.

צריכים אנו לעורר זכות דוד ובמלת עבדך מבוארת זכותו האדירה

ואי בעית אימא סברא, דמסתבר כיון שאנו מבקשים עתה צמח דוד, היינו איש צמח שמו המלך המשיח הבא מדוד, והרי הוא מחולל מפשעינו, וחטאינו מנעו הטוב ממנו, שהם גרמא בעכבו”ת משיחא, על כן צריכים אנו לעורר זכות דוד ולומר את צמח דוד עבדך וכו’. כי במלת עבדך מבואר זכותו האדירה, שהיה עובד לה’ בעמדו לפני ה’ בלילות ברנניו ותהילותיו וניגוניו, כמו שנאמר חצות לילה אקום להודות לך (תהילים קי”ט, ס”ב). וכמו שהאריכו עליו בתלמוד פרקא קמא דברכות (דף ג’ וד’), שאפילו בימי מלכותו הוה קאים לבדח למלכא עבדא קמי מאריה.

הקם בחצות לילה נקרא עבד ה’

וכ”כ בספר ראשית חכמה (פ”ג משער האהבה) וז”ל, אמרו בזוהר שהקם בחצות לילה נקרא עבד ה’, והוא ממזמור הנה ברכו את ה’ כל עבדי ה’ העומדים בבית ה’ בלילות, שראוי שיקרא עבד ה’, לפי שעובד את ה’ וכופה יצרו, עכ”ל. ולפיכך ע”י זכרון זכותו הרמוזה בתיבת עבדך, יצמיח צמח דוד. והנה פנים מסבירות דבעינן לומר את צמח דוד עבדך וכו’.

את צמח דוד עבדך, שמלכותו נמשכת לדור דורים

ואי בעית אימא גרסא, דאנן הכי גרסינן. ומוכרח לומר שכן גירסת רז”ל בגמרא בבלי וירושלמי והרי”ף והרא”ש והרמב”ם ורבי’ ירוחם וכל הפוסקים ז”ל. דהא גרסינן בגמרא ברכות פ”ד (דף כ”ט) מאי מעין שמונה עשרה. רב אמר מעין כל ברכה וברכה. ושמואל אמר הביננו וכו’, וישמחו צדיקים כנגד על הצדיקים, בבנין עירך כנגד תשכון, ובצמיחת קרן לדוד עבדך, עכ”ל. וכן העתיקו הרי”ף והרא”ש (שם) והרמב”ם (בפ”ב מהלכות תפלה) ורבי’ ירוחם (נתיב שלישי חלק ד’) לומר מעין ברכת את צמח, ובצמיחת קרן לדוד עבדך וכו’ ע”ש. וכן הוא בגמרא ירושלמי (פ”ד דברכות). וא”כ כיוון דכל הפוסקים והרי”ף והרא”ש והרמב”ם ורבי’ ירוחם ורז”ל בגמרא בבלי וירושלמי לקחו מעין ברכת את צמח וכו’, ובצמיחת קרן לדוד עבדך, ודאי ברור בלי ספק דהוו גרסי בעיקר הברכה את צמח דוד עבדך וכו’. וכן גירסת הרד”א בסוף ספרו וז”ל בקיצור, המהלך בדרך מתפלל תפלה שהיא מעין הברכות האמצעיות וזוהי, הביננו, כנגד אתה חונן וכו’. ובצמיחת קרן לדוד עבדך, כנגד את צמח מהרה תצמיח, עכ”ל. דברי פי חכם חן דגריס לתיבת עבדך בהדיא, ומצדיק כל מה שכתבנו. וכן בגרסת הרמב”ם עוד בסדר ברכת ההפטריות, את צמח דוד עבדך, יעו”ש. תלמידי הרמב”ן בספר שושן סודות בהדיא. וכן גריס הר”מ בן מכיר בספר סדר היום וז”ל, את צמח דוד עבדך, שמלכותו נמשכת לדור דורים, כדכתיב ודוד עבדי נשיא להם לעולם, עכ”ל בקיצור. וכן גריס בספר עבודת התמיד. וכן גרסת רבי’ יעב”ץ בספר עמודי שמיים, יעו”ש.

המלכות נקראת עבד, והמשיח סוד המלכות

ואי בעית אימא רזא, כי על דרך הסוד צריך לומר דוד עבדך, כי דוד המלך ע”ה אחוז במידת מלכות שמיים ספירה אחרונה, וזה פשוט ליודעי חן. גם כינוי עבדך בא שם, כמ”ש הרמ”ק בספר אור נערב, ומביאו בסוף ספר מדרש תלפיות (ענף כינויים אות עי”ן) וז”ל, עבד במלכות וכו’, עכ”ל. ואם כן מצא מין את מינו וניאו”ר, במקום שנאחז דוד שם נאחז כינוי עבד. וכ”כ עוד בספר מאורות נתן (אות עי”ן ב’) וז”ל, המלכות נקראת עבד, והמשיח סוד המלכות נקרא ג”כ עבד, עכ”ל. וכ”כ בספר עסיס רימונים (שער כ”ג פ’ ט”ז), יעו”ש. וכן שם בספר מאורות נתן ביאיר נתיב (אות צד”י כ”ט) הביא הנוסחה את צמח דוד עבדך.
והטעם כי לעתיד ימלוך דוד מצד המלכות הנקראת עבד ועבודת ה’, וכמו שנאמר לעתיד ועבדי דוד נשיא להם לעולם. אי נמי, שיעור הלשון כך הוא, את צמח, זה מלך המשיח, שהוא מזרע דוד שהיה עבדך מאז. ומ”מ בין כך ובין כך, אין לחסר תיבת עבדך כהגורעים, שאינם משוים מידותיהם. שהרי תקנו לנו אנשי כנסת הגדולה בתפלת ראש השנה, וצמיחת קרן לדוד עבדך וכו’. ולא ידעתי מה הפרש יש ביניהם, אבל לנוסחתנו אתי על נכון, דבכולהו גרסינן עבדך, הכא, ובתפלת ראש השנה, ובהביננו, וכולן מדברים לעתיד.

ואי בעית אימא מניינא. כי הנה רבינו יעקב בטור (סי’ קי”ח) ורבינו הכלבו (סי’ י”א וסי’ קכ”ב) וכן בספר התאליף להר”ר נתנאל בירב יצחק מחכמי תימן כתבו וזה לשונם, בברכת את צמח יש עשרים תיבות, עכ”ל. הנה ממה שמנו בברכה זו עשרים תיבות, אין המנין שלם אלא ע תיבות עבדך וכו’ כי לישועתך וכו’.. וכתב רבינו בחיי (פ’ ויחי) בשם המדרש וז”ל, במדרש, אתה ידוך אחיך, בעולם הזה עמדו ממנו שלשים מלכים, תחשוב מדוד עד יהויכין, וכן לעולם הבא, שנאמר ודוד עבדי נשיא להם לעולם, עכ”ל [ע”פ שרש החיים עמ’ קנ”ח-ק”ס]:

כסא דוד

נשבעתי לדוד עבדי (תהילים פ”ט). אנו מתפללים על הכסא של דוד [בנוסחת התפלה וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין],כמו שמפורש בכתוב שנאמר, נשבעתי לדוד עבדי עד עולם אכין זרעך ובניתי לדור ודור כסאך סלה וגו’. וכן הוא אומר, מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו אשר ידי תכון עמו וגו’ ושמתי לעד זרעו וכסאו כימי שמים וגו’. וכן הוא אומר, אחת נשבעתי בקדשי אם לדוד אכזב זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי וגו’. והנה עוד תלתא קראי תיבי בשבועה, שהקב”ה יכין כסאו של דוד בירושלים, והחוט המשולש לא ימוט. וכן איתא בילקוט שמואל (סי’ קס”ד) בשעה שהקב”ה מכין כסאו של דוד הכל שמחים, שנאמר עד עולם אכין זרעך וכו’ וכתיב בתריה ויודו שמים פלאך, עכ”ל הילקוט [ע”פ שרש החיים עמ’ קנ”ז]: