“גר ותושב אנוכי עמכם”.
המגיד מדובנא תמה על משמעות המושג “גר ותושב ” הנזכר בפרשתנו, שהרי אם גר הוא, אינו תושב, ואם תושב אינו גר? ומפרש שהראנו הכתוב בזה את חוכמת אברהם, שגם במקום הראוי לשנות מפני השלום, שמר לשונו לבל ידבר דברי שקר. וכאשר רצה להימנע מלומר לבני חת את האמת בדבר היותו תושב הארץ, מפחד בן יבולע לו, אמר לשון המשתמעת לשתי פנים – גר ותושב אנוכי עמכם”. כלומר אני ואתם (נרמז במלה עמכם) קרויים “גר ותושב”. וממילא, הם ישמעו ויבינו כפי שהם רוצים להבין, שהמה התושבים ואברהם הוא הגר. אך האמת היתה איתו, שהם הגרים והוא התושב. כי לו הארץ כהבטחתו יתברך.
כך יש גם לפרש את הנרמז בפסוק “כי גרים ותושבים אתם עמדי”. “העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין”. משמעות דבריהם שכל ימי האדם בארץ, הוא כגר בארץ נוכרייה וכאורח נטה ללון. כמו שכתוב (תהילים): “גר אנוכי בארץ אל תסתר ממני מצוותיך”, כלומר, כל עיקר הוויתו בעולם הוא כגר בארץ זרה. ולכן אחלה: “אל תסתר ממני מצוותיך”. לכן חייב אדם להשליך ממנו כל ענייני העולם הזה ועסקיו, ותהיה תורתו קבע ומלאכתו ארעי. וייתכן שזה רומז הכתוב “והארץ תמכר לצמיתות”, כי אם כדי שיהיה לכם מקום המושכר לקניין השלמות בזמן הקצר שתהיו בארץ, ולא שתעשו ענייניכם ועסקיכם בעולם הזה בקביעות.
כמעשה התושב העושה בשביל עצמו, וזה שסיים הכתוב “כי גרים ותושבים אתם עמדי” – בין שנינו אחד גר ואחד תושב. ומעתה, אם אתם בבחינת גרים בארץ ומלאכתכם ארעית אם יהיה הקדוש ברוך הוא בבחינת תושב. כי התורה והמצוות יהיו אצלנו עיקריים, ושאר העניינים יהיו בגדר טפל. ואם יהיה המצב הפוך, ענייני העולם הזה יהי העיקר והתורה ומצוות טפלים ח”ו, אז יהיה הקדוש ברוך הוא בחינת גר אצלנו. על כן חייב אדם לסגל לעצנו תחושה של גרות בעולם הזה ועל ידי זה יזכה לקרבת ה’.
בעניין זה כתב החפץ חיים במשליו: בנוהג שבעולם אם רוצה אדם לבנות בית יפה אינו קובע בעצמו את צורתו. אלא שואל אדריכל ומבקשו להכין צורת דמות הבית, ולפי הצורה בונים האומנים את הבית. האדריכל קובע היכן יהיה מקומו של הפרוזדור והיכן מקומו של הטרקלין ומה תהא מידת גודלו של כל חדר וחדר.
מעשה בעשיר אחד שהזמין אדריכל ואמר לו: ” רצוני לבנות בית נאה והדור, אני מבקש שתיצור לי את צורתו של הבית. אולם בעיקר שים לב לטרקלין שיהא גדול נאה ומרווח, אלא שבאף בפרוזדור אל תזלזל – אף הוא רצוני שיהא גדול ומרווח”. בדק האדריכל את המקום ואמר: “הנה בדקתי את המקום ומדדתיו יפה וראיתי שגם לזה וגם לזה לא יספיק לנו המקום. אם ברצונך בטרקלין גדול יש הכרח להקטין את הפרוזדור, ככל שנגדיל את הפרוזדור כך יצטמצם וילך המקום שיישאר לנו בשביל הטרקלין, ועליך להחליט לכאן או לכאן. אולם לו לעצתי תשמע, היית לוקח מהפרוזדור ומוסיף לטרקלין, כדי שנוכל לעשותו גדול ומרווח ונאה. וכך מנהגן של הבריות, עושים טרקלין גדול ונאה ואילו הפרוזדור חשיבותו פחותה מזה הרבה. אם תעשה ההיפך מזה, סופך להיות צחוק בעיני הבריות, שיאמרו ראו מה עשה פלוני – טרקלין אשר בו יושבים דרך קבע ומקום הוא לקבלת אורחים – עשהו קטן וצר; ואילו פרוזדור שאינו משמש אלא מעבר ארעי – עשהו גדול ומרווח.
בזמן שאנו שוהים כאן בעולם הזה, אנו בונים ומקימים לעצמינו את הטרקלין שבעולם הבא, כדברי חז”ל במדרש משלי:” ללמדך שכל מי שקנה ד”ת קנה לו בית בעולם הבא. ומה אנו עושים? אנו עומדים וטורחים להגדיל ולשפר וליפות את הפרוזדור, ועל ידי כך מצמצמים במו ידינו את ביתנו האמיתי, את הטרקלין ואת הדירה הנצחית שלנו. כולם זה אינו מעשה שטות?
