לכאורה, יש להתפלא על הסתירה שבהתנהגותו של האדם. כאשר מתעורר חשש כלשהו לבריאותו הוא מתמלא דאגה ועושה כל שביכולתו לברר את מצבו. הוא מוציא מהונו ודורש ברופאים כדי להבטיח את מצב בריאותו התקין. לעומת זאת, בהתקרב ימי הדין – יום שבו נגזרים בריאות וחולי, ייסורים ושלווה – אין האדם מתפעל באופן טבעי. רק אחרי עמל ויגיעה רבה מצליח המתבונן ליצור בעצמו רושם כלשהו מיום הדין הקרב ובא.
סוד הדבר – “אדם לעמל יולד”. האדם נברא באופן שהעניינים הרוחניים יירכשו על ידו דרך עמל ויגיעה. וכבר אמרו: “לא יגעתי ומצאתי -אל תאמן”. עבודת האדם היא אפוא להשיב על לבו ולשנן לעצמו בהתקרב יום הדין שמאורעות השנה נידונים ונגזרים ביום זה. עליו להעלות בזיכרונו כל מיני הפרעות שהיו לו במשך השנה החולפת, ולדעת כי כל אלו נגזרו עליו ביום הדין דאשתקד. ועתה צריכה להיות מגמת פניו להשתדל שהשנה הבאה תהיה ללא מאורעות וסיבות המפריעות במלאכת שמים ובמהלך החיים, והכל תלוי ביום הדין. הניסיון להתעורר ולזכות למידה מסוימת של פחד הדין נתקל בקשיים שונים. בין המפריעים להתעוררות זו היא המחשבה שהקדוש ברוך הוא ותרן.
בעניין זה יכולים אנו לקבל תועלת רבה מההקשבה לדברי התוכחה שבפרשתנו.

כאן רואים את חומר עניין המשפט. תוכחה כזו מבטלת לחלוטין מחשבות אודות ויתור מצד ה’ יתברך, כי “עז מלך משפט אהב” ואין המשפט ניתן לביטול! אולם במציאות קורה שלמרות הדברים הנוקבים שבתוכחה עצמה ובמסקנות שעלינו להסיק ממנה, איננו מתעוררים מכך לקראת יום הדין.
פשר הדבר מבואר בתוכחה עצמה: “ככה ה’ בשיגעון ובעיוורון ובתימהון לבב”. פסוק זה מגלה את סוד מצבנו: “בשיגעון” – דעת האדם אינה מיושבת עליו, הוא חי את חייו בשכרות ובתרדמה. המקור לשיגעון: “והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה” – מראה העיניים מושך את האדם ומביאו למצב של שיגעון.
“ובעיוורון” – רואה דברים נפלאים ואינו מתעורר להשתנות, כאילו לא רואה כלל. גם זה מכלל התוכחה. “ובתימהון לבב” – מפרש רש”י: “אוטם הלב”. הלב אטום, מכוסה ואינו מתפעל. רישומה של קללה זו ניכר בדורות האחרונים. ועל כן אומרים אנו בווידוי: על חטא שחטאנו לפניך בתימהון לבב” – באוטם הלב.

מכאן מסיק המשגיח שאין לנו להסתמך על חסדי ה’ יתברך שהבטיחנו: “ואתה תמשול בו”. כאשר האדם מתחזק בהתבוננות הוא מקבל ממשלה על יצרו. עלינו להיות דורשי ה’, לא לנוח ולא לשקוט, ללמוד מוסר ולהתבונן אפילו מעט. יש לעמול על מנת לקבל טעם בתפילה ובלימוד, ובדרך זו נוכל להתקדם בצעדים קטנים כדי להסיר במידת -מה את אוטם הלב.
מחובתנו לנצל את ימי הרצון של חודש “אלול”. יש לשמור על כל רגע ולנצלו לשינויים קטנים, להתקדמות ולעבודת המידות, ולפיכך צריך כל אחד לגדור גדרים לעצמו להיות רחוק מהרע וקרוב לטוב.