ארבע אמות של הלכה שיעור 28
שיעורו השבועי של הרב יהודה לייב נחמנסון באתר הללויה והשבוע אדם שמנע נזק כלכלי עבור הרבים ללא שאיש דרש ממנו ועכשיו מבקש תשלום עבור הוצאות. כל זאת ועוד רק באתר הללויה
שלום וברכה לכל הצופים הנכבדים והיקרים והמכובדים של האתר החשוב – הללויה!
אנחנו נמצאים בימי החופש, ימי החופש, תשאלו במשטרה יספרו לכם שזה הזמן שיש הכי הרבה נזקים ברשות הרבים.
ילדים משועממים מגלפים את הספסלים באולרים שלהם אולי רוצים לעשות עבודות נגרות על הספסל אולי רוצים לבדוק אם הוא חסין אש. טלפונים ציבוריים שכבר נדירים במדינה הזאת הפכו להיות קרבן בהרבה מקומות וכן הלאה. הנזקים גדלים, כבר חז”ל אמרו בפרקי אבות “הבטלה מביאה לידי שעמום” והשעמום מביא לעוד כל מיני דברים. צריך להשתדל באמת לא לתת לילדים להסתובב סתם בחוץ. אתה לא יודע מה שהם עושים, עם מי הם מתחברים. לפעמים כל ההשקעה של ההורים במשך ימות השנה הולכת לטמיון בגלל איזה חבר רע. אנחנו צריכים להיות עם ‘עינא פקיחא’ עם זה שהילדים הולכים לקייטנה או לקעמפים, להשתדל שלילדים תהיה ביקורת על מה שהם עושים עם מי הם מתחברים ולאן הם מגיעים.
המעשה שאני רוצה לספר לכם היום קשור לדבר מאוד חשוב. אדם שהיה בעברו מחבורת נערי רחוב והיום הוא הפך להיות פעיל כמדריך נערי רחוב בכמה וכמה תחומים ונושאים ומקומות. והנה הוא רואה ילדים עומדים ליד מכונית ואחד ישב על המכונית והם רצו לבדוק עד כמה הקפיצים שלה טובים, וכנראה שהם כבר שברו את הציריות ואז החליטו שהם רוצים לבדוק האם המנעול באמת חסין נגד מקלות של ארטיקים. ניסו להכניס בפנים כל מיני חתיכות עץ וכן הלאה. עבר שם אותו אדם שמטפל בילדי רחוב, ראה ילדים משועממים והחליט להציל את בעל המכונית שאותו הוא גם הכיר. הלך קנה להם כמה ארטיקים, וופלים, ישב איתם סיפר להם סיפורים והצליח להוציא מהם את העוקץ של השעמום ושילח אותם לנפשם.
מגיע לבעל האוטו ואמר לו “הנה אני הצלתי לך את האוטו מפני נזק שהיו הילדים עושים לך, הם כבר ישבו ושברו לך את הציריות עד שהגעתי, עכשיו גם מנעול היית צריך להחליף זה היה עולה לך הרבה כסף, לי זה לקח שעה – אני רוצה שתשלם לי 300 ₪”
הם הגיעו לשאול האם באמת צריך לשלם על הצלה כזאת שמישהו עשה לחבר שלו מנזק כזה שעשו?
התשובה היא בהחלט כן, ההלכה אומרת שאדם שהציל מנזק לחבר שלו, גרם שהחבר לו לא יהיה לו נזק אז החבר צריך לשלם. אבל מה, לפי מה ייקבע הסכום שהחבר ישלם לו? כפי כמה שהחבר היה מוכן לשלם לאדם אחר שישמור את המכונית מפני תקיעת חתיכות עץ בתוך המנעולים. לא הסכום שדורש אותו מדריך חבורות רחוב אלא סכום שהאדם היה מוכן לשלם על שמירה ולפעמים זה יותר או פחות לא משנה אבל אנחנו הגענו איתם לעמק השווה.
אבל הכלל שלמדנו מסיפור הזה הוא כלל חשוב: אין דבר כזה בעולם שאתה תבוא ותגיד שמישהו עשה לי טובה וכנראה הוא עשה את זה בחינם או בהתנדבות. אין דבר כזה בחינם!
במצרים זה היה בחינם, אכלנו את הדגה חינם, בקדושה צריך לשלם. האר”י ז”ל כשהיה הולך לקנות מצוות תמיד היה משלם, כמה שדרשו ממנו. לא דורשים בחינם, הרבה פעמים כשמדובר על דברים שהם צרכי מצווה או צדקה או צרכי רבנים האנשים חושבים שזה בחינם. פעם אחת הגיע רב במיוחד למסור שיעור, אחר כך הוא שאל אם אפשר לשלם לו משהו על זה. הוא הכין את השיעור שלוש שעות מסר אותו שעה וחצי ואחר כך אומרים לו “חשבנו שזה בהתנדבות…” אז למה אתם לא בהתנדבות? למה כל העולם לא בהתנדבות? אדם נתן לכם חמש שעות מהחיים שלו מה זה בחינם?
אז זה דבר שהרבה פעמים צריך לקחת אותו בחשבון. אין חינם, דבר שבדרך כלל משלמים עליו הוא לא בא בחינם אלא אם כן מסכמים עם האדם מראש שהוא עושה בחינם. ברגע שלא סיכמו איתו מראש גם אם הוא יבוא אחר כך לבקש תשלום אתם צריכים לשלם. כמה צריך לשלם? צריך להגיע לפשרה, בדרך כלל סכום ממוצע שנהוג לשלם על דבר כזה, לא הסכום הכי גבוה לא הסכום הכי נמוך, סכום ממוצע על אותו דבר.
הס מלהזכיר את הטענה “חשבתי שעשית את זה בחינם” זה נכון ביחס לתיווך שחברים עושים אחד לשני זה נכון ביחס לשידוך שחברים עושים שידוך. אחר כך ההוא בא לבקש דמי שדכנות ואומרים לו “מה פתאום ? חשבתי שעשית את זה בחינם ” אין חינם! אנחנו צריכים להגיד את זה לעצמינו להכניס לתודעה שלנו, חינם היה בקליפות לא בקדושה לכן דבר שבד”כ משלמים עליו אנחנו צריכים להיות פריירים, אנחנו צריכים להיות ג’נטלמנים אנשים הגונים אנשים ישרים ולשלם על מה שבדרך כלל משלמים. אבל אם התננו עם הבן אדם שאין צורך לשלם שאת זה אנחנו עושים בחינם אז אין צורך לשלם. אבל כל עוד לא סיכמנו את זה בצורה מושלמת אז ההוא יוכל לדרוש את הכסף שלו ואנחנו בהחלט ניתן לו את זה במאור פנים ולא בכעס ושיהיו בשורות טובות לכולם.
