ואני תפילתי פרק 2 הרב מאיר ערד על “אלוקיי נשמה”

הרב מאיר ערד פירוש מילות התפילה בשיעורו השבועי והשבוע המשך לימוד התפילה אלוקיי נשמה… כל זאת ועוד רק באתר הללויה

שלום לכולם  – ואני תפילתי אלוקיי נשמה שנתת בי – בפעם הקודמת למדנו על מודה אני וכמו שדיברנו אנחנו מתחילים סדרה של שיעורים על התפילה, אחרי שקמנו בבוקר והסברנו כבר את המשמעויות של ה”מודה אני” אנחנו קמים בבוקר, נוטלים ידיים, מטהרים את עצמנו, מתפנים, ואחר כך מתחילים להגיד את ברכות השחר.
את ברכות השחר אנחנו מתחילים עם ברכה כללית שבעצם דומה מאוד למודה אני אבל בהרחבה יותר. המודה אני זה היה בקיצור וכאן אנחנו בעצם מרחיבים יותר. הברכה שאנחנו פותחים : “אלוקיי נשמה שנתת בי טהורה היא, אתה בראת אתה יצרת אתה נפחת בקרבי ואתה משמרה בקרבי ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבוא. כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך ה’ אלוקי ואלוקי אבותי רבון כל המעשים, אדון כל הנשמות, ברוך אתה ה’ המחזיר נשמות לפגרים מתים”.
בעצם אנחנו מתארים בברכה הזאת את המסע שהנשמה עוברת, נמשכה והגיעה מלמעלה, נשמה טהורה, היא עברה וירדה, “אתה בראת אתה יצרת אתה נפחת בי” נכנסה אלינו לתוך הגוף, היא גם תלקח מאיתנו אחרי 120 וגם הוא יחזיר לנו אותה לעתיד לבוא בתחיית המתים ואנחנו בעצם מודים לקב”ה, וכאן אנחנו כבר מזכירים את שמו “ה’ אלוקי ואלוקי אבותי” על זה שהוא מחזיר לנו את הנשמה, ומסיימים את הברכה, עם החתימה “ברוך אתה ה’ המחזיר נשמות לפגרים מתים”.
בעצם בברכה הזאת, שהיא ברכה לכאורה פשוטה, שמתארת את הנשמה שיורדת אלינו וחוזרת חזרה אחר כך לקב”ה מתואר כאן סוד גדול מאוד על כל התהליך הרוחני, הפנימי, המסע שהנשמה עוברת בעצם עד שהיא יורדת לעולם הזה. נרחיב יותר.
בתורה הקבלה בתורה הסוד ובהרחבה גם מוסבר בחסידות, מבואר שיש באופן כללי ארבעה עולמות רוחניים אלוקיים בסדר ובתהליך של הבריאה. העולם שלנו הוא העולם הנמוך והתחתון ביותר. אין עולם נמוך יותר מהעולם שלנו, זה עולם העשייה הגשמי. העולם הגשמי שבו העיקר זה העשייה. מעליו יש עולם נעלה יותר שנקרא עולם היצירה שהוא כבר עולם רוחני, מעליו יש עולם נעלה יותר שנקרא עולם הבריאה ומעליו יש את העולם העליון ביותר בסדרה הזאת של העולמות שנקרא עולם האצילות. מה ההבדל בין העולמות?
דבר ראשון כדאי להבהיר כשמדברים על עולמות עליונים ורוחניים, כשמדברים על עולם תחתון ועולם עליון זה לא מרחק פיזי. זה לא שאנחנו בעולם תחתון ואם ניקח חללית ונטוס אי כך וכך ק”מ למעלה נגיע לעולם הרוחני שנקרא עולם היצירה שמעל העולם שלנו. לא. עולם היצירה כיוון שהוא עולם רוחני, הוא לא נתפס במקום, זה לא שהוא נמצא באיזה שטח פיזי גבוה יותר מהעולם שלנו, זו תודעה אחרת, זה מימד רוחני אחר. אם ניתן לזה המחשה זה כמו שאני אומר שהילד סיים כיתה א’ והוא עולה לכיתה ב’. האם הפירוש שהוא חייב להעלות קומה? לא, יכול להיות ששתי הכיתות נמצאות באותה קומה בבית הספר, אז למה זה נקרא שזה עולם. כי הוא עלה עכשיו רמה, הוא עכשיו לומר דברים גבוהים יותר, עמוקים יותר, קשים יותר, שבכיתה א’ הוא לא יכל ללמוד. לכן זה נקרא שהוא עלה, הוא עלה מבחינת התודעה, מבחינת הרמה הרוחנית, זה לא שהוא עלה פיזית.
כך זה גם מבחינת העולמות הרוחניים, כשאומרים עולם עליון, עולם תחתון, הכל נמצא כאן, נמצא פה, זה לא מרחקים פיזיים. אבל מבחינת התודעה, זה רמות שונות של תודעה. בואו ננסה טיפה בקצרה להבין מה ההבדלים בין העולמות. למה זה חשוב לנו? כי אנחנו מתארים בברכה הזו את המסע שהנשמה עוברת מהעולם העליון עד העולם התחתון. לכן כדאי להתבונן קצת על ההבדלים בין העולמות השונים ולהבין מה המשמעות של אותו מסע שהנשמה עוברת עד שהיא מגיעה לעולם שלנו. נתחיל מלמטה למעלה.

עולם העשייה

העולם שלנו נקרא עולם העשייה והוא נקרא כך כי בעולם שלנו העיקר זה המעשים. זה לא כל כך משנה בעולם שלנו מה רצית מה תכננת ומה חשבת העיקר זה מה עשית. אם תכננתי לאכול ארוחת בוקר ולא הספקתי אז אני אהיה רעב. גם אם רציתי והכנתי הכל אבל בפועל לא אכלתי ולא עשיתי את המעשה הזה אז אני אשאר רעב. כלומר שהעיקר פה זה לא מה רציתי ומה חשבתי אלא מה עשיתי. גם במצוות בעולם שלנו העיקר הוא המעשה. המצוות נקראות מצוות עשה, מצוות לא תעשה. ז”א יש חשיבות מיוחדת למה שאנחנו עושים בעולם. אם אדם עושה מעשים טובים, אז גם אם הכוונה שלו לא שלמה, אז יש פה אולי חסרון אבל בעולם שלנו שהעיקר בו המעשה, אז המעשה קיים. יש פה חשיבות ערכית מיוחדת כי זה עולם של מעשה.
יש הלכה מאוד מיוחדת שאומרת שאם אדם הלך לדוג דגים בים בשבת. לצוד בשבת זה איסור. אותו אדם הלך לדוג דגים, שם את הרשת בתוך המים ובמקום דג הוא העלה ילד, תינוק שנפל למים, כמובן ישר הוציאו אותו והצליחו להציל לו את החיים. האם אותו אדם עשה מצווה או עבירה? כמובן שהוא עשה מצווה מאוד גדולה כי הוא הציל ילד. אבל הוא תכנן לצוד דגים, הוא תכנן לעשות מלאכה אסורה בשבת. אם בפועל המעשה שלו היה מעשה של הצלת חיים, הוא הציל נפש אחת ועשה בזה עולם מלא אז המעשה שלו זה המצווה. העולם שלנו זה עולם של מעשים, מה שתכננו זה חשוב באיזה מקום אבל העיקר זה המעשים.

עולם היצירה

לעומת זה, אם נטפס לעולם עליון יותר לעולם רוחני, לדוגמא עולם היצירה שהוא העולם הרוחני שמעל לעולם שלנו. בעולם היצירה העיקר שם זה לא המעשה. בעולם היצירה נמצאים נשמות, נמצאים מלאכים שמשבחים ומהללים את הקב”ה זה עולם נפלא ורוחני. מה מאפיין את עולם היצירה? מוסבר בתורת החסידות, בתורה הסוד, בעולם היצירה מאירות המידות האלוקיות. המאפיין של עולם היצירה זה הרגש, המידות, הרגשות. בעולם היצירה מלאכים ונשמות שנמצאות שם אוהבות את ה’ אהבה גדולה. הם יראות מה’, יש להם אהבה יש להם יראה. כמובן שיש שם סוגים שונים של מלאכים. יש מלאכים שיותר שייכים לעבודת ה’ באופן של אהבה, יש מלאכים באופן של יראה, אבל העיקר שם זה לא המעשה, אין שם מעשים בכלל, זה לא עולם של מעשה זה עולם של רגשות, עולם של חוויה. המלאכים שנמצאים בעולם הזה שנקרא יצירה, הם כל הזמן מרגישים רגשות עמוקים מאוד של רצון של רתיעה או אהבה ויראה מה’ וזה העיקר שם. כשמלאך בעולם היצירה פוגש את חברו, הוא שואל אותו “מה חווית היום, מה הרגשת היום?” זה נושא השיחה, לא איפה היית ומה עשית, זה לא מעניין, זה לא העיקר שם. העיקר זו החוויה.

עולם הבריאה

יש עולם נעלה עוד יותר, עולם רוחני שנקרא עולם הבריאה יש בו גם נשמות ומלאכים בדרגה גבוהה יותר. מה שמאפיין אותו זה ההבנה והשכל. בעולם הבריאה הנשמות והמלאכים שנמצאים שם, הם משיגות את גדולת ה’, הם חוקרות את החקר האלוקי, יש להם השגה אלוקית מופלאה ונעלית ברמות עמוקות מאוד ששום בן אנוש ואפילו המלאכים בעולם היצירה שלמטה מהם לא יכולים להבין אותם. בעולם הבריאה זה לא מה הרגשת ומה חווית, העיקר זה מה הבנת? מה חקרת? איזה השכלות השכלת? איזה רמה רוחנית של הבנה וידיעה אלוקית יש לך. זה העיקר בעולם הבריאה, כשהמלאך פוגש את חברו בעולם הבריאה הוא לא שואל אותו מה עשית וגם לא מה חווית ומה הרגשת אלא בעולם הבריאה העיקר הוא מה אתה מבין ומה אתה משכיל, איזה רמה שכלית אלוקית יש לך בעולם הבריאה. לכן עולם הבריאה הוא עולם נעלה יותר מעולם היצירה, כי השכל הוא נעלה מהרגש. השכל צריך לנווט את הרגש, “מוח שליט על הלב” אתה אומר, כמו שבאדם פה למטה, אוי ואבוי אם האדם ילך אחרי רגשותיו אם זה מנוגד למה שהוא מבין בשכל. השכל צריך לנווט את הרגש ולהוליך אותו למקומו. לכן בעולם הבריאה זה ההבנה האלוקית והשכל, זה עולם נעלה יותר ומופשט יותר ורוחני יותר מאשר עולם היצירה.

עולם האצילות

המכנה המשותף לשלושת העולמות הללו: בריאה, יצירה ועשייה הוא שהם עולמות של נבראים. ז”א יש ברואים שה’ ברא והם נמצאים בעולמות הללו. עולם האצילות שהוא העולם העליון ביותר בסדרה הזאת של העולמות, שהוא מעל עולם הבריאה, הוא כבר עולם אחר לגמרי, הוא עולם של הבורא. הוא לא העולם של הנבראים הוא העולם של הבורא. המילה אצילות זה מלשון אצלו וסמוך, או מלשון האצלה והפרשה. בעצם עולם האצילות זה האצלת האורות של הבורא, האור האלוקי כמות שהוא. בעולם האצילות אין כניסה לנברא שמרגיש תודעה עצמית נפרדת. המלאך לדוגמא שמרגיש את עצמו כקיים נפרד מהבורא, גם אם הוא חווה חוויה של קשר לבורא, גם אם הוא מבין את גדולת הבורא, עצם זה שיש אני והוא, יש אותי ויש אותי, אנחנו שתי מציאויות נפרדות, הוא לא יכול להיות בעולם האצילות. עולם האצילות זה עולם שבו רק הבורא נמצא ומה שבטל אליו בתכלית. לדוגמא הצדיקים הגדולים ביותר שאין להם שום חוויית מציאות נפרדת, הם מרכבה לבורא והם יכולים לשכון בעולם האצילות. כי עולם האצילות הוא מקום שרק הבורא נמצא ומי ששם הוא אצל וסמוך אל הבורא.

מה אנחנו בעצם למדים מהברכה אלוקיי נשמה? הברכה הזאת שאנחנו לומדים עליה עכשיו, מתואר המסע הרוחני שהנשמה עברה, מהעולם העליון ביותר, מעולם האצילות, עד עולם העשייה. בשורש, כל הנשמות הגיעו מעולם האצילות. כל הנשמות נמצאות בעולם העליון ביותר, קרובות ובטלות וממוזגות כביכול בהוויה האלוקית בעולם האצילות וזה מה שאנחנו אומרים, אלוקי, נשמה שנתת לי טהורה היא. איפה היא טהורה? איפה היא שלמה? כאשר היא בעולם האצילות. טהורה היא זה מסמל את דרגת הנשמה בעולם האצילות. אחר כך ממשיכים ואומרים “אתה בראתה” – אתה הורדת אותה מעולם האצילות לעולם הבריאה. “אתה יצרת” – אתה הורדת אותה מעולם הבריאה לעולם היצירה. נתת לה לטעום את ההבנה האלוקית בעולם הבריאה את החוויה הרגשית בעולם היצירה ואחר כך אתה נפחת בי ואתה משמרה בקרבי זה הנשמה כפי שהיא יורדת מעולם היצירה לעולם העשייה הרוחני והגשמי ממש בעולם שלנו.
זאת אומרת בברכה הזאת בעצם מתארים את המסע שהנשמה עוברת מלמעלה עד למטה. אבל פה אנחנו אומרים משהו מאוד מעניין, אנחנו מסתכלים עלינו, על בני האדם שמסביבנו, על עצמנו ועל אחרים ויכולים לראות שכל נשמה יש לה תכונות אחרות. כל בנאדם יש לו אישיות אחרת. יש אדם שהוא אישיות יותר מעשית, הוא איש פרקטי, איש שיודע לעשות דברים ולקדם משהו ולהוציא אותו לפועל מההתחלה עד הסוף, זה מעלה מאוד גדולה.
יש אנשים שהם בעלי רגש, במעשה הם לא כל כך טובים אבל הם יודעים לבטא באופן עמוק את הרגשות שלהם. הם יכולים לכתוב שירים, הם כמובן מתפללים לה’ מתוך רגש מאוד גדול. יש אנשים שהם בעלי שכל והבנה, וכל דבר הם בוחנים במשקפיים שכליות, הם חוקרים ומבינים את הדברים – זה כבר סוג אחר של אישיות.
מה יוצר את ההבדלים בין הנשמות. הרי כולן הגיעו מהעולם העליון ביותר, עולם האצילות וכל הנשמות כולן עברו את אותו מסע מהאצילות לבריאה, מהבריאה ליצירה, מהיצירה לעשייה . אז מה ההבדלים בין הנשמות שאחד הוא יותר כזה ואחד יותר כזה? כמובן שבכל אחד יש את הכול אבל רואים שיש שוני ויש הבדלים בין הנשמות השונות. אבל למרות שהמסע של הנשמה הוא מסע לכאורה שווה אצל כולם מעולם האצילות עד עולם העשייה, לא כל הנשמות עברו את המסע באותה צורה. כל נשמה עברה את המסע הזה בצורה אחרת. יש נשמה שירדה מעולם האצילות לעולם הבריאה והיא החליטה כביכול להתעכב יותר בעולם הבריאה. ניתן לזה משל: זה כמו שני אנשים שיצאו לטייל. הם עשו את אותו מסע, עברו באותם מקומות, אבל אחד עבר את המסע בשבועיים והשני עבר אותו בשמונה חודשים. בעשרה חודשים, בשנה שלמה. אחד התעכב בכל מקום יום או יומיים, השני התעכב בכל מקום חודשיים. הוא למד את מנהגי המקום, את השפה, התערה בין האנשים, חי איתם ביחד. כמובן שלמרות שהם היו שניהם באותם מקומות ההשפעה של המקומות הללו השפיעה עליהם היא שונה בתכלית. אותו אדם שרק עבר באותו מקום, אז הוא עבר, המשיך הלאה, זוכר פה ושם אירועים, אבל זה לא השפיע על האישיות שלו, כי הוא רק עבר בדרכו. אבל אותו אדם שהיה שם ולמד את מנהגי המקום והשפה וחקר את האנשים כמובן שזה חוויה שזה משפיע עליו היא עמוקה ומשפיע לעד.
כך גם בנמשל, במסע הרוחני שהנשמות עוברות. נכון שכל הנשמות כולם עברו את אותו תהליך בין העולמות אבל הם לא עברו את זה באותה צורה. כל נשמה עברה את זה בצורה אחרת. נשמה אחת התעכבה בעולם הבריאה, הושפעה בעיקר שם ורק אחר כך היא ירדה ועברה ליצירה ועשייה, נשמה כזאת, למרות שהיא נמצאת פה בעולם העשייה, היא תרגיש קשר וחיבור מיוחד למקום של השכל, של ההבנה, של החקירה השכלית ואם כמובן זוכה, אז גם חקירה אלוקית ולימוד תורה וכדומה.
אותה נשמה שהיא התעכבה בעיקר בעולם היצירה, בעולם הרגש ועולם החוויה. גם כשהיא תרד לעולם הזה, היא תרגיש שייכות מיוחדת למקום הרגשי. למקום של הלב, של האהבה, של היראה. ויש בן אדם שאצלו העיקר זה עולם העשייה כי פה הנשמה קיבלה את הציור האמיתי של הקיום שלה.
לפי זה אנחנו יכולים להבין מה זה צדיקים. צדיקים אמיתיים כמובן. צדיקים אמיתיים כמובן זה נשמות כאלו שהם נשאבו באותה חוויה אלוקית של עולם האצילות באותה חוויה של התמזגות מוחלטת והתבטלות מוחלטת לבורא עולם. נכון שגם הנשמה שלהם עברה מאצילות לבריאה, מהבריאה ליצירה, מהיצירה לעשייה עד לעולם שלנו, אבל כיוון שהיא רק עברה בעולמות האלו, אבל היא לא הושפעה מהם כל כך, אז עיקר החוויה שלה ועיקר הזיכרון שלה, זה השורש והמקום האמיתי שלה בעולם האצילות. לכן, למרות שהיא נמצאת בעולם הזה, היא בעצם שייכת בעיקר לעולם האצילות, לעולם ההתמזגות המוחלטת בקב”ה.
יוצא עם כן שבברכה הזו המיוחדת שאנחנו אומרים ומפרטים את המסע שהנשמה עוברת, אנחנו בעצם מתארים את המסע הרוחני שהנשמה שייכת אליו בסדר השתלשלות העולמות הרוחניים וזה אומר שכל אחד יכול גם למצוא בעצמו ולחפש בתוכו לאיזה עולם הוא יותר שייך. איפה הנשמה שלו יותר מחוברת, איפה הוא צריך לעבוד את ה’ יותר. אחד יותר בתחום המעשה, או בתחום הרגשי, או בתחום השכלי. כמובן שזה צריך להיות בהתכללות וכל אחד צריך לכלול בתוכו את הכל, כי בכל אחד הנשמה עברה את המסלול של כל העולמות אבל בהחלט יש דגשים שונים ושייכות מיוחדת של כל אחד ואחד על פי שליחות ותפקידו בעולם, לפי העולם שבו הוא נמשך ואליו הוא שייך. עד כאן ואני תפילתי אלוקיי נשמה שנתת בי.

נעצור כאן ונמשיך בע”ה בפעם הבאה.