בפרשתנו אנו פוגשים שבע מתוך עשר המכות. החלוקה לשבע מכות בפרשת ‘וארא’ ושלוש בפרשת ‘בא’ נראית מקרית, אבל אם נשים לב לתיאור המכה השביעית נראה שהיא מיוחדת במינה. וכך אומרת התורה לפני מכת הברד: “כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ: כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ בַּדָּבֶר וַתִּכָּחֵד מִן הָאָרֶץ: וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ”.
מכת הברד מכונה ‘כל מגפותי’. והקב”ה מבהיר שבשש המכות הקודמות הוא רק רצה להראות את כוחו, ומשמע שזאת המכה המשמעותית ביותר, שנועדה להראות את כוחו של ה’ בכל הארץ.
אור-החיים הקדוש שואל, איך יתכן שזו המכה המשמעותית ביותר, והרי על מכת בכורות נאמר שהיא שקולה כנגד כל המכות הקודמות? מתרץ אור-החיים, שבמכת הברד הוכיח ה’ לפרעה שגם המכות הקודמות הגיעו מידי הקב”ה, ולא על ידי כישוף. עד עכשיו היו מכות שהצליחו החרטומים לעשות, כמו מכת דם וצפרדע, והיו מכות שהם לא הצליחו, כמו מכת כינים. פרעה עדיין יכול היה לחשוב שמשה הוא חרטום מסוג משופר, שיודע לעשות להטים וכשפים ברמה גבוהה יותר מהחרטומים שלו. אבל במכת הברד, כאשר נוצר שילוב בלתי אפשרי בין אש למים, כפי שנאמר: “וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד” – כאן כבר לא יכול היה פרעה לתלות זאת בכשפים. שילוב כזה יכול להגיע רק מאת מי שברא את האש ואת המים.
ובכל זאת, למרות שפרעה אמר “חָטָאתִי הַפָּעַם יְקֹוָק הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים” – בכל זאת הוא הכביד את ליבו: “וַיֹּסֶף לַחֲטֹא וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו. וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”.
מפסוקים אלו ניתן להבין שה’ מונע מפרעה את הבחירה החופשית, שהרי הוא מכביד את ליבו. כך באמת אומר הרמב”ם, שיש מקרים בהם אדם שבוחר ברע נענש באופן כה חמור עד שנשללת ממנו הבחירה החופשית כחלק מהעונש.
אבל אור-החיים מציע הסבר אחר. ה’ לא שלל מפרעה את הבחירה, אלא נתן לו אפשרות לחטוא. כיצד? התורה מספרת שבאופן ניסי החיטה והכוסמת לא נפגעו מהברד. במדרש תנחומא נאמר ‘פלאי פלאות נעשו להם שלא לקו’. הקב”ה דאג לעשות פלא מיוחד שגרם לכך שהיבול של החיטה והכוסמת ניצל מהברד. זה נתן פתח לפרעה לחשוב שאולי ה’ שולט בחלק גדול מהטבע אבל לא בכולו… וזה איפשר לפרעה להכביד את ליבו.
זו דרכם של הרשעים, שאפילו כשהם רואים ניסי ניסים שקורים מול עיניהם הם מנסים למצוא תירוץ לחמוק מהאמת הברורה. פעם הם מתרצים שזה כשפים, ופעם שזה עדיין לא מוכיח שליטה מליאה בכל הבריאה. תירוצים ותירוצים – העיקר להסתיר את האמת.
אבל בניגוד מוחלט לפרעה, אנחנו, עם ישראל, מאמינים בני מאמינים, זוכים לראות את התגלות ה’ אפילו בתוך עולם הטבע… אשרינו ואשרי חלקנו.
