בשלחן ערוך ישנו סימן שלם, סימן ת”ל, ובו סעיף אחד בלבד, שאומר את המילים הבאות: “שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול מפני הנס שנעשה בו”. כולנו זוכרים ודאי שהשלחן ערוך הינו ספר הלכה. זה נראה תמוה שמוקדש סימן שלם רק כדי לומר לנו איך קוראים לשבת שלפני הפסח. איזו הלכה נלמדת מכאן? בנוסף על כך לא ברור בכלל על איזה נס מדובר. הרי בימי הפסח אנו מזכירים את עשרת המכות, את קריעת ים סוף, אפשר להוסיף את עמוד האש והענן ועוד ניסים, כמו הפסיחה על בתי ישראל בזמן מכת בכורות ועוד, אבל אף אחד מהניסים הללו לא אירע בשבת הגדול, אז על איזה נס מדבר השולחן ערוך? רבינו יעקב בעל הטורים, מסביר שהנס היה בכך שעם ישראל הצטוו להכין את הכבש לצורך קרבן הפסח במצרים – בי’ בניסן. כך נאמר בתורה: “בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות”. על פי המסורת, בשנה בה יצאנו ממצרים, חל פסח, כמו השנה, ביום חמישי. לפיכך יום י’ בניסן חל בשבת שלפני כן. כך שעם ישראל לקחו את הכבשים והכינו אותם לצורך קרבן פסח מצרים ביום השבת – ויש לזכור שהמצרים ראו בכבשים סוג של עבודה זרה. כאן אירע הנס הגדול שהמצרים לא פגעו ביהודים למרות ההתרסה בכך שעם ישראל מודיעים באופן פומבי שהם הולכים לשחוט את הכבשים הללו לה’. רבי יוסף קארו, מקשה על כך, שאם כך היה צריך להגדיר את כל הימים בין י’ ניסן לבין י”ד כימים גדולים, שהרי בכל הימים הללו המצרים לא העזו למחות ולפגוע בישראל. מו”ר, הרב דרוקמן, מציע להבין שאכן המצרים לא פגעו בישראל, אך זה לא עיקר הנס. זאת רק התוצאה של הנס. הנס היה שעם ישראל העזו לעשות מעשה שמהווה מרד כנגד מצרים. עם ישראל היה עם של עבדים, עם מושפל וחסר עמוד שידרה. ובכל זאת בי’ בניסן הוא הרים את ראשו בפעם הראשונה והעז לעשות את רצון ה’ בניגוד מפורש לאמונה המצרית. האומץ הזה, הרמת הראש הזאת – היא עיקר הנס. היא התחלת החירות. וכשאנחנו זוקפים את הראש – המצרים מתכופפים. זה כלל קבוע, כשאנו בטוחים בעצמנו, כשאנו יודעים בדיוק מה אנו רוצים – גם הגויים נכנעים. כשאנו מהססים ומגלים חולשה – גם הגויים תוקפים אותנו. את החולשה של עם ישראל, את המנטאליות של עבדים נרצעים, אפשר לראות מתוך דברי רבי אברהם אבן עזרא. כשעם ישראל רואה את המצרים רודפים אחריהם הם באים בטענות למשה רבינו “המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר?” – ושואל אבן עזרא: והרי מדובר בשש מאות אלף גברים – ומולם שש מאות רכב בלבד. מדוע שלא יילחמו? והרי מול כל מרכבה יש אלף גברים שיכולים להלחם?! ומשיב אבן עזרא, שעם ישראל היו כל כך שקועים בעבדות, והיו רגילים להכנע למצרים, ולכן לא העזו לחשוב בכלל על מלחמה. לכן העובדה שעם ישראל זקפו את קומתם בי’ בניסן, ובפעם הראשונה התחילו לגלות סימני חירות – זהו הנס הגדול שאנו מציינים בשבת זו. ויהי רצון שגם בדורנו, נזקוף את הקומה, ונעבוד את ה’ בשמחה ובאמונה גדולה מתוך בטחון ועוצמה.