בישיבת ראדין שימש כראש ישיבה הגאון רבי נפתלי טרופ זצ”ל שהיה ידוע לשם דבר בגודל למדנותו, כשחלה רבי נפתלי ומצבו היה אנוש, הבחורים לא חדלו מלהעתיר רחמי שמים לרפואת רבם האהוב עליהם, אחד הבחורים אף יצא במגבית לאסוף לו “חיים” והוא שהבחורים יתנדבו מימי חייהם ללימוד התורה לזכותו של רבי נפתלי.
פנו לכל מיני רבנים, רב אחד קיבל ללמוד לרפואתו את כל הש”ס, רב אחר קיבל ללמוד לרפואתו את כל השולחן ערוך וכו’, וכשהגיעו לקודש פנימה רבנו “החפץ חיים”, שאלו את הרב: כמה דקות יכול כבודו לתרום מזמנו לרפואת הרב נפתלי? השיב להם הרב: שנותן מזמנו דקה של לימוד תורה לרפואתו, התלמידים הביטו בתמיהה אחד בשני מאחר ולא הבינו מדוע הרב נתן רק דקה אחת לרפואתו, הרי הרב ברוך השם מלא בשעות של תורה? הסביר להם החפץ חיים: שאם היינו יודעים מהי ערכה של התורה הקדושה, וכיצד היא מחזיקה את כל העולם לא היינו מתבטלים מלימודה אפילו דקה אחת, על כן הוא מחשבן כל שנייה ושנייה של תורה בעולם הזה, השמועה עשתה חיזוק בישיבות עד כמה החפץ חיים מייקר את הזמן היקר מכל, ולמחרת גברה ההתמדה בישיבות.
ועוד מספרים עליו, שפעם אחת נקרעו לו נעליו, הלכו תלמידיו וקנו לו נעליים עם שרוכים, והוא מאוד הצטער על כך, כיון שהוא חישב שקשירת השרוכים תארך לו 3 שניות בכל פעם שיצטרך ללובשם, ולפותחם זה עוד 3 שניות, ובמשך שבוע זה 42 שניות ובחודש זה 168 שניות, וזה גובל בביטול תורה, מכיון שבאותו הזמן הוא יכול לשבת וללמוד תורה, על כן החליט שלא ללובשם כלל.
הגאון מוילנא מלבד גאונותו הרבה בתורה, היה ידוע גם בהתמדתו העצומה בה, ומסופר עליו: שבמשך כל שעות היום, היה יושב ולומד בחדר בו היו התריסים סגורים תמיד כדי שלא יפריעו לו הקולות והרעשים מבחוץ, והיה יושן רק ארבע שעות שינה כדי שיוכל להמשיך ללמוד במחשבה צלולה.
ניתן להמחיש את ניצול הזמן של הגאון מוילנא, במעשה שהיה עימו: יום אחד הגיעה אחותו לבקרו ממרחקים, לאחר שנים רבות בהן הם לא התראו, הגאון מוילנא יצא לקראתה וקיבלה בשמחה ובסבר פנים יפות.
לאחר ששאל בשלומה ובשלום משפחתה, אמר לה: אחותי, הלא את הרי יודעת שהעולם הזה הוא פרוזדור, והאדם צריך להכין את עצמו לטרקלין לעולם הבא, והרי נאמר בתהילים (פ”ח, ו’): “בַּמֵּתִים חָפְשִׁי”, כלומר: רק אדם מת שהסתלק מן העולם, הוא חופשי מן המצוות, אבל כל עוד אנו חיים כאן בעולם הזה, עלינו להכין את הצידה לדרך, וחבל על כל רגע, על כן אני מבקש את סליחתך, אך עלי לשוב ללמוד תורה ובעזרת ה’ כשניפגש למעלה אחרי מאה ועשרים שנה שלנו, יהיה לנו זמן בשפע לדבר.., לאחר מכן פנה לחדרו ושב לתלמודו.
אמר החפץ חיים זצוק”ל: גאולת העתיד נמשלה לחתונה, “כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלוקיך”, כשם שלחתונה מגיעים לאחר הכנות רבות, כך יש להתכונן לעתיד של “ישיש עליך אלוקיך”, ובמה? על ידי לימוד התורה, לכן עלינו לנצל כל זמן פנוי ללימוד התורה ולא רק כשיש שיעור, מאחר ואנו קוראים כל בוקר בתפילה: אלו דברים שאין להם שיעור ואחד מהם זו התורה הקדושה, וזה בא ללמדנו שלתורה אין לה כל שיעור – זאת אומרת לא רק מתי שיש איזה שיעור אני לומד, אלא בכל זמן פנוי אני לומד!!
