מובא ב”פרקי אבות” (פרק ו’, משנה ב’): אמר רבי יהושע בן לוי: בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת: “אוי להם לבריות מעלבונה של תורה”.
ה”אור לציון” (חכמה ומוסר-עמוד כ”א) מסביר משנה זו באופן הבא: עלול האדם לטעות ולחשוב שהגורמים לעלבון התורה, הם אותם שאינם עוסקים בתורה כלל, אבל מי ששוקד על דלתות התורה יום יום, אינו גורם עלבון תורה.
אבל זוהי טעות, כי ודאי אותם שאינם מצויים בתורה כל עיקר, עונשם חמור מאוד, אולם עיקר עלבון התורה שעליה מכרזת בת הקול בכל יום ואומרת: “אוי להם לבריות מעלבונה של תורה”, מצויה דווקא ביושבי אוהלה של תורה, מאחר ואדם היושב ליד הספר ומדבר דברים בטלים, נמצא שהוא מחשיב באותה שעה את דיבורו יותר מהתורה הקדושה, וכי יש עלבון גדול מזה? כי בתאוותו לדבר דברים בטלים דחה את לימודו מפניהם, וזהו עלבון התורה.
ואילו רבנו יצחק אברבנאל זצוק”ל מסביר משנה זו בדרך אחרת: “אוי להם לבריות מעלבונה של תורה”, רוצה לומר: ש”האוי” והרעות כולם שיבואו על הבריות ב”מ, ימשך עליהם מעלבונה של תורה, כלומר: בגלל העלבון שמעליבים את התורה, שכאשר מניחים אותה מקופלת בזוית הבית ככלי שאין בו חפץ, ואין אדם עוסק בה, הוא עלבון גדול
לתורה, והיא הסיבה הראשונה לצרות ישראל ורעותיהם!!
וכתוב ב”תנא דבי אליהו” (זוטא פ”א, ז’): כל החורבנות וכל הצרות, הבאות לכלל ישראל או לפרט, הכול בעוון ביטול תורה.
וכן רמזו בעלי המוסר: “אוי להם לבריות מעלבונה של תורה” – כשלא טוב לבריות ואומרים “אוי” מהצרות והייסורים שסובלים, זהו “מעלבונה של תורה”.
יחד עם זאת הגאון רבי אהרון יהודה לייב שטינמן שליט”א מסביר משנה זו באופן אחר: הנה בזמנינו כל אחד יודע שאם בכל המצוות יש התרשלות, הרי לימוד התורה זה הדבר שהכי קל לאדם להתרשל, ואני יודע מקרים כמו למשל: אם אחד צריך ללכת לעבוד בחנות או בפקידות וכדומה, ובינתיים יקראו לו לבוא להשלים מנין בבית האבל, יאמר שהוא לא יכול, כי הוא צריך ללכת לעבוד, ויבינו את זה.
אבל אם מדובר באדם אחר הלומד תורה, חושבים כי בוודאי שהוא צריך ללכת להשלים מנין, ואם לא ילך, יתפלאו – מה זה? מדוע הוא לא יכול להשלים מנין בבית האבל?? ואפילו שבינתיים על ידי זה שישלים להם מנין יבטל תורה, בכל זאת בני אדם חושבים שאין דבר, כי תורה אפשר לבטל אפילו בשביל דבר הכי קטן!!!
וזהו מה שאמרו חכמינו ז”ל: “אוי להם לבריות מעלבונה של תורה”, כיון שאנשים חושבים שאת לימוד התורה קל ביותר לבטל ואפילו בעבור הדבר הקטן ביותר, אבל שמדובר בשאר דברים חומריים לא מבטלים, זה עצמו עלבון לתורה שאין כמוהו.
