מעלת לימוד תורה – על התורה העולם עומד

מובא במסכת שבת (פח.) שהתנה הקב”ה עם מעשה בראשית לאחר שנגמרה בריאתם, ואמר להם: אם ישראל מקבלים את התורה כאשר יגיע זמן נתינתה, אתם מתקיימים, ואם הם לא יקבלו את התורה אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו.
וכך כתב ה”זוהר הקדוש” (תולדות, דף קלד:) אמר הקב”ה לעולם בשעה שברא אותו, וברא את האדם, אמר לו: עולם, עולם, אתה וחוקותיך לא יתקיימו אלא על התורה, ומשום כך בראתי בך את האדם, כדי שיתעסק בה, ואם לא יעסוק בתורה הרי אני מחזירך לתוהו ובוהו.
וניתן ללמוד זאת גם ממה שאנחנו מתפללים כל ליל שבת (בראשית ב’, א’): “יוֹם הַשִּׁשִּׁי וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם”, רומז הקב”ה לבני ישראל: אם לא הייתם מקבלים את התורה ביום שישי הכוונה ו’ בסיון, אז ויכלו – מלשון יכלה, השמים והארץ וכל צבאם.

מובא במסכת נדרים (לב.), אמר רבי אליעזר: גדולה תורה, שאילולי לא היינו מקבלים אותה לא היו מתקיימים שמים וארץ, שנאמר (ירמיה ל”ג, כ”ה): “אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה, היא התורה, שנאמר בה (יהושע א’, ח’): “וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה”, חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי”.

מובא ב”פרקי אבות” (א’, ב’): שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה, הוא היה אומר: על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, על העבודה (עבודת הקורבנות בבית המקדש, ומשחרב בית המקדש תיקנו חכמים את התפילה במקום הקורבנות, שהיא עבודה שבלב – תענית ב.), ועל גמילות חסדים.
והקדים בתחילה על התורה, להורות לנו כי התורה עולה על כולנה, וכמו שאמר התנא (פאה א’, א’): “ותלמוד תורה כנגד כולם”.

מסופר במדרש “בראשית רבה” (תולדות, ס”ה, כ’): שפעם התקבצו כל עובדי כוכבים אצל בלעם ובאו ושאלו אותו: כיצד יוכלו לנצח את עם ישראל? השיב להם בלעם: דעו לכם, כל זמן שילמדו תורה לא תוכלו לשלוט בהם, שכך הבטיח יצחק אביהם (בראשית כ”ז, כ”ב): “הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב” – בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות אין הידיים ידי עשיו, אין ידי עשיו יכולות לשלוט בהם, ולכן אם אתם רוצים לנצח אותם תגרמו להם שלא ילמדו תורה.

לפי יסוד זה ביאר הרב יורם אברג’ל זצוק”ל את המסופר בפרשת תולדות, שכאשר חרה אפו של עשו על יעקב אחיו על כך שנטל ממנו את הברכות במרמה, אמר בליבו (בראשית כ”ז, מ”א): “יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי”, כלומר: אמתין עד שיצחק אבי יפטר לעולמו ואחר כך אהרוג את יעקב אחי.
ונשאלת השאלה: מדוע חיכה עשו להרוג את אחיו דווקא אחרי פטירת אביו? על פי הפשט, הטעם לכך הוא שעשו החליט להמתין עד שיפטר יצחק אביו ורק אחר כך להרוג את יעקב משום שלא רצה לגרום צער לאביו.
אולם על פי הנ”ל יש לומר טעם נוסף לכך: היינו משום שגם עשו הרשע ידע היטב שכל זמן שיעקב אחיו עמל בתורה הקדושה לא יוכל להזיק לו בשום אופן, שהרי תורתו תגן עליו ותציל אותו ממנו, לכן הבין עשו שעליו למצוא זמן כלשהו שבו יש ליעקב רפיון כלשהו בתורה ואז יוכל לו, אך זמן כזה לא היה כלל ועיקר שהרי יעקב אבינו היה עוסק בתורה יומם ולילה.
והעצה היחידה שעשו מצא, הייתה להמתין שיצחק אביו יפטר מן העולם ויגיעו ימי אבלו, ואז יעקב אבינו לא יוכל לעסוק בתורה – שהרי נפסק ב”שולחן ערוך” (יורה דעה, סימן שפ”ד, סעיף א’) שאסור לאבל במשך כל שבעת ימי האבלות לקרוא בתורה, בנביאים ובכתובים, במשנה, בגמרא, בהלכות ובאגדות, משום שהתורה משמחת את הלב, כמו שנאמר (תהילים י”ט, ט’): “פִּקּוּדֵי ה’ יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב”, ואבל אסור בשמחה באותם ימים, ומתוך כך יוכל עשו להתגבר על יעקב אחיו.
לפי פירוש זה נמצא כי גם מדויק באופן נפלא מה שמדקדק עשו בדיבורו “יקרבו ימי אבל אבי” – שהדגיש עשו את ימי האבל שיהיו אז ולא אמר בסתם “תקרב פטירת אבי” וכדומה, והיינו: משום שעיקר ההמתנה של עשו הייתה לימי האבל על אביו ולא לעצם פטירתו, כיון שבימים הללו יהיה יעקב בטל מדברי תורה כאמור, ורק אז תוכל להיות שליטה עליו.

מובא בספר “אור לציון” (חכמה ומוסר-עמוד י”ב): עד כמה צריך להיות שמח ומאושר כל בן תורה, שיושב ועוסק בתורה הקדושה.
נתאר לעצמנו סיטואציה בה אדם ראה מישהו הנוטה למות חס ושלום, וביצע בו החייאה שהצילה את חייו – כמה ישמח על מעשה זה שעשה? יתרה מכך, מה תהיה גודל שמחתו אם יזכה להציל קבוצה של אנשים?!
בדומה לכך אם ידע האדם שכשהוא לומד תורה כל העולם כולו ניצול ועומד בזכותו, בוודאי שצריכה להיות לו שמחה גדולה מאוד על כך, והנה שתי דוגמאות לכך:

מסופר על הגאון מוילנא שהעביר שיעור לתלמידיו כהרגלו בקודש, והנה באמצע השיעור קם הרב מכיסאו ועמד מפני תלמיד ישיבה צעיר שעבר בחדר השיעור.
שאלו אותו תלמידיו בסוף השיעור: מדוע הרב קם לכבודו? השיב להם הרב: שהבחור הזה הציל את העולם, וכל זה בזכות שהוא למד תורה בצאת יום כיפור, בעוד שכל העולם בזמן הזה, היו עסוקים באכילה ושתייה אחר הצום, הוא זה שהעמיד את כל העולם על גבו.
וזכה לקיים את הגמרא בסנהדרין (צט:) אמר רבי יוחנן: אדם אחד שעוסק בתורה לשמה הכוונה: משום שכך ציווני ה’ אלוקי, ולא כדי להיקרות רבי (תענית ז. רש”י ד”ה לשמה), הוא מגן על כל העולם כולו!!

ובדומה לכך סיפר האדמו”ר רבי מנחם מקוצק לחסידיו, שפעם אירע ביום פורים שכל העולם היו עסוקים באותו זמן בסעודת פורים ובשאר מצוות היום, ובדיוק באותה שעה ישב הרב הקדוש מביאלא ועסק בתורה, ונעשה רעש גדול בשמים מזה, כי אלמלא הוא היה לומד, כל העולם כולו היה נמצא ללא תורה והיה עלול להיחרב, ולכן נתנו לו מן השמים בן צדיק שהאיר את העולם בתורתו הקדושה הלא הוא האדמו”ר מסוכטשוב – בעל האבני נזר.

וכמו כן מסופר על הגאון הגדול הרב משה פנשטיין זצ”ל שלמד בעיון בחדר לימוד שלו בישיבתו, לפתע נדפקו דפיקות חזקות בדלת, הרב פתח, ואנשים שדפקו סיפרו בבהלה לרב: נדרס מול הישיבה בן אדם יהודי עכשיו והראייה שהיה לו כיפה בידו, אמר להם הרב זה לא יהודי זה גוי, הלכו לבדוק ומצאו שבאמת זה גוי ומה שהם ראו כיפה בידו זה היה אדם גוי שצחק על היהודים שהם אם כיפות והיה חוטף אותם מראשם ובזמן שברח נדרס!
מיד הלכו לשאול את הרב מאיפה הוא ידע? אמר להם אני לומד במקום הזה כבר כמה שנים טובות וכל זמן שלמדתי בחיים לא קרא אסון לידי! ועכשיו שלמדתי בעיון אמרתי זה לא יכול להיות שקרא אסון חייב לומר שזה גוי!

רבנו הגדול מרן רבי ישראל מאיר הכהן, בעל ה”חפץ חיים” ו”המשנה ברורה”, השתתף בערב התרמה להקמת בית חולים.
בין המשתתפים היו גבירים חשובים שתרמו מיטות לטובת בית החולים, אחד תרם עשר מיטות, השני עשרים, וכן על זה הדרך.
לקראת סוף ההתרמה פנה אחד הגבירים אל החפץ חיים ושאלו: “נו! ומה בני הישיבות תורמים?” השיב לו החפץ חיים: “בני הישיבות תורמים, שבכוח תורתם יהיו פחות אלף חולים, שלא תצטרכו אתם הגבירים לתרום את מיטותיהם”!!

בספר “טללי אורות” (עמוד שס”ח) מובא בשם רבי יוסף חיים זוננפלד רבה של ירושלים שרמז בפסוק (ישעיה א’, כ”ז): “צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה”, רמז נפלא: “ציון במשפט תפדה” בגימטריה 1076 וזה הגימטריה של המילים “תלמוד ירושלמי”, “ושביה בצדקה” בגימטריה 524 וזה הגימטריה של המילים “תלמוד בבלי”, וזה בא ללמדנו: שרק בקיום שני התלמודים תפדה ציון מיד הגויים, ולא בחיל וכוח.

אדם שפותח חנות מטרתו להרוויח כסף, וכשהוא רואה שהוא לא מרוויח הוא סוגר את החנות שלו.
בדומה לכך, כך גם הקב”ה שברא את העולם הזה – כל מטרתו הייתה כדי שילמדו תורה, ואם חס ושלום לא ילמדו תורה הוא יסגור את “החנות שלו” (העולם).

נשאלת השאלה: מה הטעם שפיזר הקב”ה את עם ישראל בכל העולם? כדי שבשעה שיסיימו את לימוד התורה בארץ ישראל וילכו לישון, באמריקה יהיו עדיין לומדים תורה, וכאשר שם ילכו לישון, אז במדינות אחרות ישכימו לתפילה וללימוד התורה, ונמצא שאין לך רגע אחד בעולם הפנוי מלימוד תורה, כי אם יהיה רגע פנוי מלימוד תורה, לא יהיה קיום לעולם (אגרת לבן תורה, א’, כ”ג).