מעלת לימוד תורה – המסרים שלמדים מקבלת התורה

שואל רבנו יוסף חיים בעל “הבן איש חי” זיע”א: מדוע התורה ניתנה לבני ישראל במדבר, ולא ניתנה לאבותינו הקדושים אברהם, יצחק ויעקב שהיו קדושים וטהורים? ותירץ: כי אם התורה הייתה ניתנת לאבותינו הקדושים, היה פתחון פה לבני ישראל לומר: כיון שאבותינו היו אנשים קדושים וטהורים אז רק בידיהם הייתה היכולת לקיים אותה, ואילו אנו בני ישראל מה לנו ולקיום התורה, היא כביכול ניתנת רק למי שהוא אדם קדוש.
על כן, ה’ יתברך נתן את התורה הקדושה לעם ישראל שהיו בשפל המדרגה כאשר הגיעו למדרגה נמוכה מאוד של מ”ט שערי טומאה, עקב היותם במצרים הטמאה.
וכל זאת בכדי לומר לנו: שבכוח התורה הקדושה לטהר ולרומם את מי שלומד ומקיים אותה, ולא משנה באיזו דרגה ומצב הוא נמצא.

מדוע ניתנה התורה במדבר דווקא, במקום הפקר, בו שורצים נחשים ועקרבים, מקום בו אין אפילו תנאיי מחיה מינימאליים, מדוע היא לא ניתנה בארץ הקודש – ארץ ישראל, אולי בירושלים על הר הבית, כשכל ישראל יושבים איש תחת גפנו ותחת תאנתו, שלווים ושקטים בלי שום טרדה? מסביר בעל “ויאמר יהודה”: כי אם הייתה ניתנת התורה בארץ ישראל מקום מאוכלס ומיושב כשכולם יושבים בשלווה, בהשקט וביטחה, כשכל העם מאושרים ולא יודעים צער מהו – היה מקום לטעות שרק במצב כזה ובזמנים כאלו מצווים אנו לשמור את התורה.
אי לכך, נתן הקב”ה את תורתו דווקא במדבר, בדרך לא-דרך, כדי שנדע לדורות עולם: שהתורה אינה מוגבלת לא למקום ולא לזמן! כי את התורה צריך לקיים אף במצבים קשים כתנאי מדבר – כשהאדם אינו מצויד דיו במזון ובמים, כשחיות וליסטים עורבים בכל עבר ופינה, וגם כשהינו עייף ויגע מטורח הדרך וכו’.

המקום בו ניתנה התורה לא ידוע לנו עד היום, באופן כללי ידוע לנו כי על אחד ההרים במדבר סיני היה המעמד הקדוש והנורא של מתן תורה, ונשאלת השאלה: מדוע לא נתגלה לנו מקום נתינת התורה, המקום בו נאמר: “וידבר ה’ על הר סיני” – על מנת שנדע היכן לגשת באימה וברתת ובזיע, בחיל ורעדה – לקבל מעט מאותה הקדושה שהשרה המקום על דור המדבר, מהמקום בו יוצאת בת קול מידי יום ביומו ומכריזה ואומרת: “אוי להם לבריות מעלבונה של תורה”? היות וצריך ללמוד ולקיים את התורה בכל עת ובכל מקום, על כן לא ניתנה התורה באחת מערי ארץ ישראל אפילו לא בירושלים הקדושה, לרמוז: כי היא אינה קשורה לא למקום מסוים ולא לזמן מסוים! אלא בכל מקום ובכל זמן צריך לעסוק בתורת ה’.