מדברי רבי חמא אנו רואים שמצוות ביקור חולים היא מן התורה. וכן בגמרא ( בבא מציעא דף ל ע”ב) נאמר: “תני רב יוסף והודעת להם – זה בית חייהם, את הדרך – זו גמילות חסדים, ילכו – זה ביקור חולים”. משמעות הדברים , שמצוות ביקור חולים היא מן התורה. במסכת נדרים ( דף ל”ט ע”ב ) נאמר: “אמר ריש לקיש , רמז לביקור חולים מן התורה מנין, שנאמר: אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקודת כל אדם יפקד עליהם – מאי משמע? אמר רבא, אם כמות כל האדם , שהם חולים ומוטלים בעריסתן , ובני אדם מבקרים אותם.
המשמעות היא שלביקור חולים יש רמז בלבד בתורה, אבל אינו מן התורה. הרא”ש על נדרים כתב: “רמז לביקור חולים – פירוש – רמז מפורש , דהא דרשינן מ”ילכו בה” , אינו מפורש”. מוני המצוות הראשונים נחלקו , אם מצוות ביקור חולים היא מן התורה או מדרבנן. בעל הלכות גדולות (מצוות עשה לה) , מדרש הגדול ( פרשת וירא) ורבנו יונה ( ברכות דף יא בדפי הרי”ף ) כתבו שזו מצווה מהתורה. אולם הרמב”ם ( ספר המצוות שורש שני , וכן ביד החזקה הלכות אבל פרק יד הלכה א ) כתב שזו מצווה מדרבנן. בהלכות דעות ( פרק א , ה-ו) מביא הרמב”ם את הפסוק “והלכת בדרכיו” וכן את דברי רבי חמא ברבי חנינא שנאמרו במסכת סוטה ואם כן יש מקור לביקור חולים מן התורה , וקשה על הרמב”ם? יתכן לומר , שאכן ישנם שני חלקים במצוות ביקור חולים . הביקור עצמו שהוא מן התורה מכוח הפסוק “והלכת בדרכיו” או מהפסוק בפרשתנו “אחרי ה’ אלוקיכם תלכו”.
אלא שלזה די בביקור בלבד, בלי לעסוק בצרכיו של החולה , כפי שה’ ביקר את אברהם. ואילו העיסוק בצרכי החולה הוא מן המצווה הכללית של גמילות חסדים ו”מאהבת לרעך כמוך” כפי מה שכתב הרמב”ם בהלכות אבל , והוא מדרבנן. מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ר’ עקיבא שחלה. לא נכנסו חכמים לבקרו, ונכנס ר’ עקיבא לבקרו, ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו – חיה . א”ל :רבי, החייתני! יצא ר’ עקיבא ודרש: כל מי שאין מבקר חולים כאילו שופך דמים. כי אתא רב דימי אמר: כל המבקר את החולה גורם לו שיחיה, וכל שאינו מבקר את החולה גורם לו שימות. מאי גרמא? אילימא כל המבקר את החולה מבקש עליו רחמים שיחיה וכל שאין מבקר את החולה מבקש עליו רחמים שימות . שימות ס”ד?! אלא כל שאין מבקר חולה אין מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות .
הרמב”ן(תורת האדם , שער המיחוש עמ’ יז) לומד מדברי הגמרא שלוש מטרות למצוות ביקור חולים. המטרה הראשונה – היא טיפול בצרכי החולה . האם הוא זקוק שיבשלו עבורו אוכל ? האם הוא צריך שינקו עבורו את הבית או שיעשו עבורו קניות ? כמו שרבי עקיבא טאטא ושטף את ביתו של החולה ועזר להבראתו של החולה. המטרה השנייה – היא לשמח את החולה , לארח לו לחברה ולשפר את מצב רוחו. גם הרמב”ם כותב ( ספר הנהגת הבריאות, שער שני, אות יט) שיש לספר לחולים סיפורים משמחים שירחיבו את נפשו ואת לבו ולחדש חידושים שיסיחו את דעתו ויצחק עליהם הוא וכל חבורתו.
כיום ידוע שלמצב רוחו של החולה יש השפעה רבה על סיכויי החלמתו. המטרה השלישית – היא שהמקר את החולה יתפלל לה’ על החלמתו כפי שעולה מדברי רב דימי. פעמים רבות אנו שומעים על מצבים קשים שאנשים נמצאים בהם, אולם רק כאשר אנחנו רואים בעינינו את המחלה או את הקושי אנו מבינים ומפנימים את חומרת המצב. לכן דווקא כאשר מבקרים את החולה ורואים את מצבו אנו מבינים את מצוקתו ודווקא מתוך כך אנו יכולים להתפלל לה’ מעומק הלב, תפילה בכוונה אמיתית לרפואת החולה.