ויש בהם חומרות והגבלות רבות מצד ההלכה וההשקפה היהודית. ימים אלו גם מכונים שלושת השבועות, כיוון שבשלושת שבועות אלו מיז בתמוז ועד ט באב היינו במיצר וגם במצור חזק, שהוביל לחורבן בית המקדש שהיה בט באב, הן בבית ראשון והם בבית שני.
ישנו דיון מעניין במסכת בכורות (דף ח) בין רבי יהושוע בן חנניה, שהיה מגדולי ישראל בתקופת חורבן בית שני, והיה לוי בבית המקדש, ואף היה אחד מרבותיו המובהקים של רבי עקיבא, בינו לבין חכמי אתונה, שהיו נחשבים אז לחכמים באופן יוצא דופן. סיפור הרקע הוא שרבי יהושוע נשלח על ידי הקיסר לנצח אותם בחכמתו, ולהביאם אל הקיסר. הגמרא מספרת כיצד קרה הדבר, אלא שבתוך סיפור זה רבי יהושוע נדרש לענות על שאלות עמוקות שחכמי אתונה מציבים לפניו. השאלות הן כה עמוקות, שבראייה ראשונה אומנם מרגישים את החכמה שיש בהם, אך קשה מאוד לעמוד על דיוק חכמה זו, עד שנראית לעיתים כמוזרה ולא נתפסת. אחת השאלות שנשאל רבי יהושוע הייתה לאחר שהביאו לו שתי ביצים ושאלוהו אי מהם באה מתרנגולת שחורה ואי מהם מתרנגולת לבנה? נראה שחכמי אתונה שאלו שאלה שקשה לענות עליה, אלא שרבי יהושוע השיב תשובה ניצחת לאחר שהביא שתי גבינות – לבנות כמובן. וביקש קודם שיאמרו לו איזו גבינה הגיע מעז שחורה ואי זו הגיע מעז לבנה. ונראה שחכמי אתונה הבינו שרבי יהושוע השיב תשובה ניצחת!
אלא שאנחנו הקטנים, קוראים את הדברים, ומרגישים שיש כאן עומק נפלא, אלאשקצת קשה לחלקנו, להבין את עומקו, ולו מקצת מהעומק הזה. אם לא שהמהרש”א בפירושו על מסכת בכורות, מסביר לנו את הדברים כך (בסגנון חופשי ולא מחייב של עבדכם הכותב) : לביצה הרי לוקח להתפתח בגופה של התרנגולת – ועד שמטילה את הביצה – כ”א יום לערך. ולכן הביצה מסמלת על תקופה של כ”א יום. ישנם שתי תקופות מפורסמות בלוח היהודי שהן כ”א יום. אחת מהם היא כמובן תקופת בין המיצרים שהם שלושה שבועות, והשנייה תקופת החגים שמראש השנה ועד לסוף סוכות בהושענא רבה יש כ”א יום. התקופה של בין המיצרים מרמזת כמובן על ימים קשים ושחורים יותר, והיינו שמקורה היא התרנגולת השחורה, בעוד שימי תשרי המרוממים, מרמזים על זמן טוהר ולובן, היינו התרנגולת הלבנה.
חכמי אתונה למעשה מציגים לרבי יהושוע את חכמתם המפולפלת ורומזים שיש גלגל המסתובב, עם ישראל היה עם לתפארת. בהיר בשחקים ואהוב במרומים. משל להביצה שהייתה מתרנגולת לבנה. אך כעת הגלגל התהפך. זהו זמן של חורבן של הרס, כי יש איזון לשיטתם בין הטוב לרע, ועד שייתכן שכל המעלה של עם ישראל עם הנצח תרד לטמיון ותשתקע לנצח ח”ו בזמנים השחורים שעלולים לטענתם באותה מידה לבלוע את הכל! וזה רמזו לו באומרם שאין אפשר להבדיל בין ביצה זו לביצה זו, כי זהו עניין של גורלות ואיזון שסופו אף יכול להוביל לירידה לטמיון וחורבן והרס שאין ממנו תקומה ח”ו. ואם תאמר שיש תקווה, מנין לך לעשות ההבדל ולעורר ולעודד תקומה, שהרי שתי הביצים שוות ועדיין לא תוכל להבדיל בין מקור זו למקור זו?
ולכן משיב להם רבי יהושוע בחכמתו היהודית המופלאה בשתי גבינות ששניהם באות משני עיזים ושואל הנה יש שני עיזים אחת שחורה ואחת לבנה ועדיין משניהם יצא לבן ונקי. התוכלו להבדיל בין העז השחורה ללבנה? ובזה רמז להם רבי יהושוע על שני השעירים של יום הכיפורים. שכידוע היה גורל איזה מהם יוקרב בקדושה ובטהרה ואיזה מהם ילך לעזאזאל ויכפר על כל עדת ישראל. וישא את עוונותיהם לארץ גזירה.
ובזה רמז להם שגם השעיר שהולך לעזאזאל – גם זו לטובה. כי גם העז השחורה, המרמזת על קושי ואתגר, על משבר ונמיכות,ואפילו על חורבן והרס – אצל היהודי גם היא טובה ואחריתה גבינה טעימה ולבנה, וחשובה היא לא פחות מגבינת העז הלבנה.
כי אצל יהודים אין רע יורד מלמעלה, ובשורש הדברים הקב”ה חשב וחושב אך ורק לטובה, ועד שלא ידח ממנו נידח, כי כל פרט שנמצא כאן מושגח בהשגחה פרטית מופלאה, ועד שכשחווים עניינים קשים שורשם מגיע ממקום כל כך נעלה, שרק דרך החושך והמשבר היה אפשר לגלותם. וכמו שכתוב “ישת חשך סתרו”. היינו שהמקומות הכי גבוהים באים ונמצאים בסוד החושך, ועד שהחושך הוא בעולם הבריאה והאור ביצירה (נמוך יותר) שנאמר “יוצר אור ובורא חושך”. וכך גם ימים אלו, על אף שהם זכרון לחורבן בית המקדש הלא באותה נשימה, הם גם הכמיהה לבית המקדש השלישי, והציפייה לבנותו, הם הם דווקא שמעוררים אותנו להתדפק על דלתות שמיים בבקשה לגאולה האמיתית והשלימה, והם כדברי הנביא הימים אשר יהפכו לששון ולשמחה, כי מעז יצא מתוק.
והלוואי ונראה כבר את הגבינה המתוקה שבוודאי כבר התבשלה בקיבת השעירים זמן רב ביותר, במהרה בימינו, בגאולה האמיתית והשלימה שנזכה ותבוא אלינו בקרוב ממש.
