העמל – יסוד לתקווה לכל יחיד
במשלי (פרק ב) נאמר: “אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת ה’ ודעת אלוקים תמצא”. כותב בעל ה”חפץ חיים”, מה בין ביקוש כסף לבין חיפוש מטמונים. יוצא אדם מביתו אל השוק, בתקווה למצוא סחורה שיוכל לסחור בה ולהרוויח מעט כסף למחייתו. כאשר הוא משוטט בשוק ונוכח לדעת כי באותו יום אינו מוצא דבר שיוכל להתפרנס ממנו, הוא מנסה שוב את מזלו.
שונים הם פני הדברים באשר למחפשי המטמונים. נצייר לעצמנו איש עשיר השוכב על ערש דווי והוא אומר לבניו: בניי היקרים, כאשר פרצה המלחמה לפני עשרים שנה, יראתי מפני השודדים העלולים לבוז את נכסינו. על כן הטמנתי את כל הוני תחת ההר שמצפון לעירנו.
לכו נא לשם לאחר פטירתי, תוציאו את הממון וחלקוהו ביניכם בשווה.
מיד לאחר פטירתו הלכו הבנים לאותו הר. במשך שעות ארוכות חיפשו את המטמון ולא מצאוהו. האם ישובו לביתם, כאותו אדם שביקש להרוויח כסף ולא מצא? בוודאי שלא. הם יתייגעו ויעמלו עד אשר ימצאו את מטמונם. באמת, מדוע לא? מה ההבדל בין האיש ההוא לבין היורשים האלה?
ההבדל נעוץ בעובדה שהם יודעים בבירור שישנו בהר מטמון עבורם, ולכן לא ינוחו ולא ישקטו עד שימצאוהו.
לעומתם, המבקש לעסוק בסחורה, אין שהבטיח לו שאכן צפויה לו באותו יום עסקה שיוכל להתפרנס ממנה. על כן ישוב לביתו, בתקווה שלמחרת יצליח בדרכיו.
כן הדבר בענייננו. חז”ל אומרים שהמלאך שואל את הקדוש ברוך הוא בשעת יצירת הולד: טיפה זו מה יהא עליה, חכם או טיפש, גיבור או חלש, עשיר או עני. ואילו צדיק או רשע אינו שואל, לפי ש”הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים”. נמצא שיראת שמים אינה ניתנת לאדם, אלא עליו לבקש אחריה -ללמוד בספרים המעוררים אותו ליראת שמים. וכשם שמתנהג האדם בבקשת הכסף, שאם אין לו כסף בעצמו כדי לסחור הוא לווה מאחרים, אף כאן אם אינו יודע לעורר את עצמו ילך אצל ה”העשירים” ביראה ויושפע מהם. ואם יראה שהקשר עם בעלי היראה אינו נושא פרי, אל יתייאש, אלא ילך אצלם שוב ושוב וסוף ההשפעה לבוא. כך צריכה להיות ההנהגה באשר לבקשת היראה -“תחפשנה ככסף”.
שונים פני הדברים באשר ללימוד התורה ידוע שלכל איש ישראל יש חלק בתורה. והגר”א כתב על דברי חז”ל:” יגעתי ולא מצאתי, אל תאמין”, שהוא כעין מציאת דבר שנמצא כבר בעולם, אלא שיש לחפשו ולמוצאו. לפי שלכל אחד ניתן חלק בתורה בעת מעמד הר סיני, ולפיכך אנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא “ותן חלקנו בתורתך”. החלק המיועד לכל אחד בתורה הוא בבחינת מטמון שהטמין הקדוש ברוך הוא עבורו, וכנגד זה נאמר: “וכמטמונים תחפשנה”.
הפסוק מסיים: “אז תבין יראת השם” כנגד “תבקשנה ככסף”. כלומר ליראת שמים באים על ידי בקשה והתבוננות. לשון מציאה לא נאמר כאן, לפי שהיראה אינה דבר שהיה כאן מראש. והמשך הפסוק: “ודעת אלוקים תמצא” הוא כנגד “וכמטמונים תחפשנה”, והיינו העמל מביא את האדם לידיעת חלקו בתורה.
על כל אדם לנצל את כל הימים שנקצבו לו, וכן בכל יום עליו לנצל את כל השעות והרגעים העומדים לרשותו. או אז ימצא את המטמון שהטמין ה’ יתברך עבורו.
וזו הטובה הגדולה והיתרה שניתנה לאדם תחת השמש.
“אשרי מי שעמלו בתורה, ועושה נחת ליוצרו”.
