פרשת במדבר – חלק הילדים

סיפור :

מדוע ניתנה התורה ״במדבר״ ? באחת השנים, לקראת ׳סוף הזמן׳ בישיבת לומז׳א, ניגשו עשרים ושישה תלמידים להיפרד ממורם ורבם מרן הגאון רבי יחיאל מיכל גורדון זצוק״ל.

כל אחד מהם היה אמור לפנות לדרכו, למקומו ולחייו. ביקש ראש ישיבת לומז׳א לצייד אותם בצידה לדרך, משהו שיתאים לכל אחד ואחד מהם. חיפש ומצא! בני – פנה לתלמידיו האהובים – רבים מכם יזכו בוודאי לקבל משרות רבנות, ואחרים לא יזכו.

הבה ואספר לכם סיפור שישמש לכם כעין מורה דרך לחיים. הצאר הרוסי, ניקולאי הראשון, יצא פעם לערוך סיור במדינות מלכותו. כשהגיע אל המדינה הראשונה ונתקבל בברכה על ידי המושל המקומי, פנה אליו הצאר ושאל: ״איך אתה מנהל את עניני המדינה?״ – ״לפי החוק ככתבו וכלשונו!״ – השיב המושל.

נתן בו הצאר מבט מאיים וקבע: ״אתה מפוטר!״ אלפי האזרחים הוכו בתדהמה. נבצר מהם להבין: במה חטא המושל?! אך איש לא העז לערער על דברי הצאר – במיוחד לא על ניקולאי הראשון ימ״ש שנודע כעריץ קשה לב וכונה ״צאר הברזל״.

בערב, בעת המשתה החגיגי, לאחר שהצאר לגם כמה כוסות ׳וודקה׳ ורוחו הייתה טובה עליו, אזר עוז אחד מאנשי הפמליה המלכותית, ושאל אותו לפשר החידה המוזרה, ומדוע הדיח את המושל מכהונתו רק משום שהוא מדקדק בספר החוקים. השיב הצאר ואמר: ״כדי לנהל מדינה על פי החוק, ככתבו וכלשונו, אין צורך במושל. בשביל זה יספיק סמל משטרה!…״ עד כאן ה׳צידה לדרך׳ בו צוידו בוגרי לומז׳א (כעדות אחד מבוגרי הישיבה בספרו ׳ברכתו של הרבי׳).

המסר שעולה מן סיפור ה׳צידה לדרך׳ הוא חד וברור: כדי להתנהל כיהודי מוכרחת ה׳תורה׳ להיהפך ל׳תורת חיים׳. שכן השולחן ערוך החמישי, מעולם לא הודפס, וכדי לדעת כיצד להתנהל על כל צעד ושאל אי אפשר להתנהג כסמל משטרה, בעל ראש קטן, שפוטר את עצמו בכך שנוהג ״על פי הספר״, אלא יש להפעיל גם את ה״תוונא דליבא״! שמא יש כאן ביאור חדש אודות הסמיכות של פרשת במדבר לחג השבועות.

כאשר אדם יושב בעיר, תחת גפנו ותאנתו, וחי כיהודי, הוא עדיין לא עמד במבחן התורה האמיתי. דווקא במדבר, אי שם בין הגאיות, ללא ספרים, דווקא שם עומדת למבחן מהותו של יהודי. אם הוא יהודי תורתי במלוא מובן המילה, אזי גם במדבר הוא ימשיך לחיות כיהודי. אך אם התורה שלו אינה מופנמת בעומק הנפש, אזי ימצא את עצמו במדבר ערום ועריה.

בדיחותא

פלוני בא אל הרב וסיפר לו שגרם עוול למר אברמוביץ’, ומצפונו מייסר אותו. מה לעשות?

פשיטא, אומר הרב: בקש ממנו סליחה.

הבן אדם חוזר לביתו ומתלבט במשך 3 ימים. התמונה שהוא רואה את עצמו מבקש סליחה מהאברמוביץ הזה – גורמת לו כאבי בטן.

הוא חוזר לרב ושואל אותו: האם אפשר לבקש סליחה בטלפון?

הרב עונה: אפשר גם אפשר מכיוון שסליחה היא תמיד סליחה.

האיש חוזר לביתו ומרים טלפון למשפחת אברמוביץ’ ושואל:

זו משפחת פומרנץ?

לא – עונים לו.

סליחה – אומר האיש וסוגר את הטלפון…