דוד המלך ע”ה אומר: “ואני תפילה”, וכן כתב רבנו יונה ב”שערי תשובה”: “אני איש תפילה”.
הגדרה זו מעידה על קשר מיוחד שבין האדם לבין התפילה.
כיצד קיום חובת התפילה, הופך את המתפלל להיות “איש תפילה”? הרי, לפי התפיסה הרווחת בקרב הציבור, תפילה אינה אלא אמצעי להצלת אדם מצרות וממצבים קשים. כיצד יתכן אם כן, שאמצעי זה יתפוס מקום כה נכבד בסולם הערכים של האדם, עד שאפשר להגדיר בני אדם מסוימים כ”איש תפילה”? הרב לוינשטיין זצ”ל מבאר את מהותה של התפילה.
התפילה הינה מטרה לעצמה, והצרות באות לעולם כדי להביא את האדם לתפילה. והלוואי שהיה האדם מתפלל תמיד, ובכך היה חוסך מעצמו צרות רבות.
כמקור לתפיסה זו היה מביא את דברי חז”ל על הפסוק “ופרעה הקריב” בפרשת בשלח, וזה לשון המדרש “ומהו ופרעה הקריב -אלא שהקריב את ישראל לתשובה שעשו… כיון שראו ישראל שהיו מוקפין מג’ רוחות, הים סוגר והשונא רודף והחיות מן המדבר, תלו עיניהם לאביהם שבשמים וצעקו לקדוש ברוך הוא, שנאמר ‘ויצעקו בני ישראל אל ה’ “. ולמה עשה הקדוש ברוך הוא להם כך – אלא שהיה מתאווה לתפילתן.
ישראל שהיו משועבדים במצרים, התחילו צועקים ותולין עיניהם לקדוש ברוך הוא, “ויהי בימים הרבים ההם וגו’ ויזעקו’ מיד ”וירא אלוקים את בני ישראל’, התחיל מוציאן משם ביד חזקה ובזרוע נטויה.
לפי דברי המדרש ברור שרדיפת פרעה אחרי בני ישראל נועדה לעוררם להתפלל לה’, כי ה’ מתאווה לתפילתם של ישראל. אילו היו בני ישראל פונים מעצמם אל ה’ ומתפללים, היו חוסכים מעצמם את רדיפת פרעה ואת הפחד והאימה. ומכאן אנו לומדים על מקומה ותפקידה החשוב של התפילה – מלבד עצם סגולתה כמבטלת גזירות, היא מטרה לכשעצמה. הקדוש ברוך הוא מבקש לשמוע את קולנו, ה’ יתברך רוצה שנבקש ממנו את צרכינו ושנפנה אליו בכל עת. זוהי משמעות איש תפילה, אדם שמתפלל תמיד אל ה’, כזה היה דוד – “ואני תפילה”.
לרצונו של הקדוש ברוך הוא שנפנה אליו תמיד, ישנן סיבות שונות. הצד השווה שבהן שכל אחת מהן נושאת עמה תועלת למתפללים.
התפילה היא בקשת רחמים על מה שחסר לאדם והודאה על מה שיש לו כבר, זוהי עבודה בשלמות הלב. ואין שלמות גדולה יותר בעבודה שבלב מאשר תפילה. כי התפילה נובעת ממקור ההכרה בהשגחה פרטית, ומאמונה בה’ בכל פרט ופרט מצרכי האדם. אימתי נקרא האדם מאמין? כאשר הוא יודע ומכיר ואף מרגיש שאין בכוחו להשיג אף את הפרט הקל ביותר הנחוץ לו, ושכל מה שיש לו בחיים הוא מאת ה’; בנוסף לכך הוא מאמין שאין בידו ולא ביד שום אדם אחר, להוסיף או לגרוע ממה שנקצב לו.
וכך הוא מדבר עם הקדוש ברוך בלשון נוכח – “ברוך אתה” ומתחנן לפניו על חיים ושלום, רפואה, ומזונות, עושר וכבוד, וכל הנצרך לו; ועל הכל הוא נותן הודאה לה’ על מה שיש לו כבר מאתו יתברך -הוא הראוי לתואר מאמין.
בנוסף ה”חינוך” רואה בתפילה מכשיר להפיכת האדם לכלי הראוי לברכה. והדרך היא הכרת בטובות השם ובחסדיו באמצעות התפילה.
כמו כן התפילה מקרבת את האדם אל ה’, מרוממת, מטהרת ומזככת את האדם.
ננצל את כוחה של התפילה על ידי שנעצור לפני התפילה לדקה, ונדע שאנחנו עומדים לפני השם יתברך. נפנה ליבנו מכל המחשבות ונראה כאילו אנו עומדים לפני השכינה.
נכוון בפירוש מילות התפילה אבל העיקר שיכוון שהוא עומד לפני ה’יתברך יתפלל בנחת ובתחנונים וזו העבודה שבלב.
