מורנו ורבנו הגר”א לופיאן זצ”ל, בחוזרו הביתה בלילה עם תלמידיו היה נעצר, נושא עיניו למרום ומתבונן בכוכבים ואומר: “שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, “כי אראה שמיך אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת” וגו’, ואחר כך ממשיך בדרכו. מחזה זה היה חוזר ונשנה לעיתים. כך היה אחד מגדולי המוסר נותן לעצמו חיזוק באמונה. מכאן חובתנו ללמוד ממנו שהאמונה צריכה חיזוק. וכמו שכתב הסבא מקלם זצ”ל: “חובה מוטלת על כל ישראל לחזק אמונה, ואל יאמר אדם מאמין אני, ואיני צריך”.
מרן בעל ה”חזון איש”, אמר לתלמיד ישיבה – אם אין אדם מחזק את אמונתו בקביעות, האמונה הולכת ונחלשת אצלו – חייב אדם תדיר לחזק את אמונתו.
הדרך הבטוחה לחיזוק האמונה, אמר ה”חזון איש”, היא הסתגלות לחיים של אמונה חושית.
מהי אמונה חושית?
הגמרא במסכת ברכות מספרת, שכאשר החמיצו לרב הונא ארבע מאות חביות של יין, אמרו חבריו שיפשפש במעשיו. אמר להם: וכי חשוד אני בעיניכם? אמרו לו: וכי הקדוש ברוך הוא שיעניש אותך ללא צדק ומשפט? אמר להם: אדרבה, אם מישהו מכם יוכל להצביע על דבר שעלי לתקן, יאמר לי. אמרו לו שלא נתן לאריסו את חלקו המגיע לו בזמורות הגפן. אמר להם: וכי אינו חשוד בעיניכם שהוא גנב ממני יותר מחלקו? אמרו לו: הגונב מן הגנב, אף הוא טועם גניבה. מיד קיבל על עצמו לתקן את המעוות, ואז נעשה נס והחומץ חזר להיות יין. ויש אומרים שמחיר החומץ האמיר ונעשה כמחיר היין.
אם לנו היו מחמיצות חביות היין היינו תולים את העילה לחימוץ בגורמים טבעיים. חכמינו ז”ל לא חשבו כך. הם היו חדורי אמונה שהכל בגזירת עליון. אמנם הגורמים הטבעיים מופיעים במציאות, אך מי שיש לו אמונה חושית יודע שהם רק אמצעי להוצאת גזירת עליון אל הפועל. בעניין זה ידועים דברי הרמב”ן: ש”אין לאדם חלק בתורת משה רבנו, עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם נסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים ובין ביחיד. אלא אם יעשה את המצוות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו עונשו, הכל בגזירת עליון”. מי שחי מתוך אמונה חושית בוחן את כל מאורעות החיים מבעד להשקפה המתבטאת בדברי הרמב”ן.
בסיום דבריו אמר ה”חזון איש”, אם תשאל כיצד אפשר להגיע לאמונה חושית, העצה הפשוטה היא – הרגל עצמך לפנות אל הקדוש ברוך הוא ולבקש ממנו כל דבר שהנך זקוק לו. כאשר תרגיל את עצמך לעשות בכל משאלה, יושרשו בך במשך הזמן ההכרה וההרגשה שהכל מאתו יתברך. כך רוכשים אמונה חושית. היצר הרע מפתה את האדם ואומר לו שאמנם בעניינים גדולים יש לפנות את הקדוש ברוך הוא, אבל בעניינים קטנים אין זה יאה להטריח אותו. אבל זוהי טעות נוראה. רבינו יונה אומר: ככל שירגיל האדם את עצמו לתלות את הצלחתו בה’ גם בדברים הקטנים ביותר, כן גדול הוא ביטחונו בה’ ושכרו גדול מאוד.
מי שרוצה להרגיל את עצמו להשתמש בעצה נפלאה זו – לפנות תמיד אל ה’ – חייב לדעת שבראשית דרכו הוא עלול להיתקל בקשיים. בהתחלה תהיה הפנייה חיצונית ויבשה, אך במשך הזמן, וביחוד כאשר יראה לעיתים שבקשותיו מתקבלות, הוא יתקרב לעניין יותר. למעשה הפנייה אל ה’ נמצאת בעומק טבעו של כל אחד ואחד.
“ממעמקים קראתיך ה'” – כל יהודי נושא בליבו את הניצוץ של ההכרה בבורא, אלא שהניצוץ חבוי במעמקי הלב. מי שהפנייה אל השם נמצאת על סף לבו, שופך את לבו כמים כאשר הוא מתחיל להתפלל. מי שהניצוץ נמצא במקום עמוק יותר, ליבו נפתח במאורעות מיוחדים כמו ימים נוראים. כאשר הנקודה חבויה בעומק גדול יותר, יתעורר האדם רק על ידי זעזוע אשר יפקוד אותו. לכן נאמר “ממעמקים” בלשון רבים – איש איש והעומק שלנו.
אשרינו שאיננו זקוקים לזעזוע כדי לפתוח את לבנו. די לנו שאם נשנן לעצמנו שהכל תלוי ברצונו יתברך ושהוא מתאווה לתפילתנו, ולפיכך אם רצוננו להצליח עלינו לפנות אליו.
מה גדול האושר שבידיעה זו, ומה נפלאה היא הזכות לבוא לחצרותיו בתפילה בכל עת ובכל שעה. אין צורך במתווכים ואיננו זקוקים לשום דבר אחר, מלבד “הרחב פיך –ואמלאהו”.
זכינו לאב רחמן, ואין עוד מלבדו היכול להושיע בכל מכל כל. והוא מתאווה ומצפה לשוועתנו. מה גדול ועצום אושרנו, כדברי משה רבנו: “כי מי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה’ אלוקינו בכל קוראנו אליו. אשרי העם שככה לו, אשרי העם שה’ אלוקיו”.
לעילוי נשמת אביחי בן מרים
לעילוי נשמת יששכר בן חדרה
לעילוי נשמת כל החיילים שנהרגו.
לרפואת החולים והפצועים
לחזרת החטופים .ולשמירה על החיילים ועל עם ישראל.אמן.
