פרשת השבוע ניצבים - ניצבים ושווים
“אתם ניצבים היום כולכם לפני ה’ אלוקיכם. ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל”. כאשר אתם ניצבים כולכם לפני ה’ הרי אתם שווים לפניו וזה כאשר אתם מקבלים עליכם “לעברך בברית ה’ אלוקיך ובאלתו… למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלוקים”.
בשבת האחרונה של השנה קוראים תמיד פרשת “אתם ניצבים” ולפעמים יחד עם פרשת “וילך”. הפרשיות עוסקות בנושא התשובה, בנושא קבלת עול מלכות שמים, הפרט והכלל בישראל.
צדיקים אומרים: כאשר ירים איש את קצה מטהו הוא מרים בזה את כל המטה. כך כאשר יתקן האדם מישראל וכלל ישראל את דרכם בתשובה בשבת האחרונה של השנה, לקראת ראש השנה, נמצאים הם מתקנים בזה את כל מה שקלקלו במשך השנה וזה שאמרו יום אחד בשנה חשוב כשנה, היינו יום אחד בשנה בתשובה בכוחו להחשיב את כל השנה כתיקונה וכל שכן אם יום זה הוא יום השבת האחרונה שבשנה, שהשבת מסוגלת לעורר בתשובה ולהאיר את כל מעשי האדם בשנה שעברה, באור התשובה, בכוח התשובה שישוב בשבת זו.
מוסיף בעל ה”שפת אמת”: כשם שאצל רשע האומר “כי בשרירות ליבי אלך”, נאמר בו “למען ספות הרווה את הצמאה”, שזכויות הופכות לו לשגגות ושגגות הופכות לו לזדונות, כל שכן בחוזר בתשובה, שהרי למדנו “מידה טובה מרובה ממידת פורענות”, שעל ידי תשובה, על ידי קבלת הברית והאלה זוכים לתשובה מאהבה, שגם הזדונות נעשות לו לזכויות.
בשבת זו שהיא האחרונה בשנה, האחרונה בחודש אלול כרגיל בשבת האחרונה בחודש נהוג לברך את החודש הבא עלינו לטובה. מדוע בשבת זו אין מברכים את חודש תשרי הבא עלינו לטובה?- כתוב בספר המנהגים, שהטעם לכך הוא: לבלבל את השטן, שלא ידע מתי חל ראש השנה ולא יבוא לקטרג על ישראל. ככתוב:”תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו” שיהיה החג- ראש השנה-מכוסה ולא יפרסמוהו. על כן אין מברכין החודש.
בשם בעל התני”א מסופר שהיה אצל המגיד ממזריטש ושמע מהמגיד שאמר בשם הבעש”ט: החודש השביעי שהוא החודש הראשון לשנה החדשה הבאה עלינו לטובה- הקב”ה בעצמו מברכו בשבת מברכין שלפניו ובכוח זה עם ישראל מברכין את י”א החודשים הבאים עלינו לטובה.
“אתם ניצבים”- אמר רבן של חסידים: אתם- ראשי תיבות “אבן מקיר תזעק”.
הימים הנוראים מסוגלים לעורר בתשובה אפילו את הלבבות שהתאבנו, כי האמת מארץ עולה היא מעלה את האדם ממעמקי הגשמיות אל הרוחניות אל התשובה השלימה.
“אתם ניצבים”- לפי הרמב”ם בהלכות תשובה, כל אדם מישראל יכול להיות כמשה רבנו ואין הדבר תלוי בייחוס אלא בנחישות האדם לעבוד את ה’ בכל לבבו בכל נפשו ובכל מאודו- קדוש יאמר לו, וזה “אתם ניצבים היום כולכם”, שווים להגיע, כולכם ראויים להגיע למדרגות הרוחניות העליונות כקטן כגדול- הכל לפי רוב המעשה.
“אתם ניצבים”- מלמד שכנסם משה לפני הקב”ה ביום מותו להכניסם בברית (רש”י). זו קבלת הערבות ההדדית, ישראל ערבין זה בזה, ישראל ערבין זה לזה, “אתם ניצבים היום כולכם” כאיש אחד, בערבות הדדית ובאחריות הדדית וזאת יכלו לעשות ולקבל על עצמם כשהגיעו לארץ ישראל, כי רק בארץ ישראל מקבלת התורה את משמעותה המלאה בקיום המצוות שתלויות בארץ ואז נעשית התורה וארץ ישראל שלימות אחת המשותפת לכל עם ישראל, המאחדת את כל עם ישראל וזה כוחה של ארץ ישראל לאחד ולחבר את עם ישראל כאיש אחד שיש להם ערבות הדדית.
כמו שנאמר על ירושלים שהיא מסמלת את ארץ ישראל הגשמית והרוחנית כאחד. לכן נאמר על ירושלים “כעיר שחוברה לה יחדיו”, עיר שמחברת את עם ישראל, את ארץ ישראל עם תורת ישראל כאחד. בתוקף אחדות זו מתעוררת ומתקיימת אחדות בין עם ישראל, אחדות ואהבת עם ישראל זה לזה וכולם יחד מתעוררים לאהבה לאביהם שבשמים. (עפ”י המהר”ל)
“הנסתרות לה’ אלוקינו”- הרבי מקוצק אמר, שצדיק נסתר- חושב העולם הוא זה שמסתיר מעשיו הטובים מן הבריות. האמת היא שצדיק נסתר הוא זה שצדקתו ומעשיו הטובים נסתרים מעצמו, שאינו מחזיק טובה לעצמו, שאין לו כל מחשבה וכל מושג שהוא צדיק אלא “כי לכך נוצרתי”.
בעיתון “דבר” שיצא בפרשת ניצבים-וילך נמצא שיר שכתב הסופר י.ד. אברמסקי, בנו של הגאון הרב אברמסקי זצ”ל. להלן קטע מהשיר:
“בי אלוקים, תן לילדי את גדלות הלב בלא אשר יתהלכו בגדולות, ומבלי בקש גדולות, אשר יעשו צדקה ואל ידעו כי צדיקים הם ואל יחשבו להם לצדקה, אשר ייראוך ואותך לבדך ואהוב יאהבו גם את זולתם, אשר תהא אהבתם עולה ויורדת ממך ירוד והלוך אל האדם…”
מאידך אומר הרבי ר’ מאיר ממגולניצה:” הנסתרות לה’ אלוקינו”- כל דבר טוב צריך להיות במידה הנכונה “תפסת מרובה לא תפסת”, לכן נקבעו לעולם רק ל”ו צדיקים נסתרים וכל המוסיף גורע, כי אם נהיה כולנו צדיקים נסתרים מניין ידעו בנינו והציבור ללכת ללמוד את דרך הטוב והישר?!- וזו כוונת הפסוק “הנסתרות” כשנסתיר את צדקותינו “הנסתרות לה'” אז זה גלוי וידוע לה’ לבדו, אבל “והנגלות”- כשנעשה המצוות והמעשה הטוב בגלוי ובפרהסיה, הרי זה “לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת”, גם בנינו ובני בנינו ילמדו ללכת בדרך הטוב והישר.
“ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך”- כשאתה בא לעשות צדקה תעדיף ותרבה לעשות צדקה עם החיים: בקר חולים, “הלא פרוס לרעב לחמך”, עניים יהיו מבי ביתך, תן צדקה, גמול חסד, “כי ימוך אחיך והחזקת בו”, “עשר בשביל שתתעשר”, כי שכרו של הגומל חסד עם המתים הוא שיזכה אף הוא לגמילות חסד של אמת, שיסדרו לו הלוויה מכובדת, וזה לא מילתא זוטרתא, אולם השכר על הצדקה וגמילות חסד עם החיים שאוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. הוא זוכה בחיים לאכול מהפירות, הוא זוכה להבטחת ה’ “למען תחיה אתה וזרעך”.
