“ולא זכר שר המשקים את יוסף, וישכחהו”
יוסף הצדיק לאחר שפתר את החלומות של שר המשקים ושר האופים, פנה לשר המשקים: “כי אם זכרתני איתך כאשר ייטב לך. ..והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה”. ובעצם תלות זו בשר המשקים באומרו זכרתני הזכרתני, נתווספו לו שתי שנים וכפי שפרש רש”י: “מפני שתלה בו יוסף לזוכרו, הוזקק להיות אסור שתי שנים”.
ושואל הבן איש חי שאלה עצומה, אם אדם עומד בצרה ועשו לו אהוב שיוכל להצילו ממנה, היתכן לומר שיהיה אסור לבקש הצלתו מאהובו, אלא יסמוך על הנס שינצל בידי שמים, והרי זה דומה לחולה שמביא רופא שירפאהו, והתורה כתבה: ורפא ירפא-שנתנה התורה רשות ביד הרופא לרפאות, ובוודאי המביא רופא לרפאו אינו סומך על הרופא, אלא על הקדוש ברוך הוא שישים בלב הרופא לרפאותו בסמים המועילים לו. וכן כאן, יוסף הצדיק בקש הצלה על ידי שר המשקים, אך בטחונו הוא בקדוש ברוך הוא שיצליח בעד שר המשקים להצלתו, ועל כן נענש יוסף בשהות של שנתיים נוספות בבית האסורים.
ורבנו בחיי אומר, שחס ושלום לומר שיוסף תלה בטחונו בשר המשקים, אלא היה כוחו בטוח בהשם ביטחון גמור, והבין שהשם יתברך שלח את שר המשקים היה כדי לגלגל את הנס על ידו. כי הקדוש ברוך הוא מציל את הצדיקים על ידי סיבות, ואכן כך היה צריך להיות, רק שיוסף הצדיק נענש על הדיבור שדיבר עם שר המשקים בעניין הצלתו, שעל ידי כך ביקש סיבה בשר המשקים שיזכרהו ויוציאהו, ואין ראוי לצדיקים, ובפרט לצדיקים בדרגת יוסף לבקש סיבה. כי היה לו לבטוח בקדוש ברוך הוא שהוא בעל הסיבות כולן ושהוא יזמין אליו הסיבה מבלי שיבקש יוסף הצדיק אותה ועל כן נענש יוסף הצדיק שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה.
גם החזון איש עליו השלום דקדק לומר שידע יוסף שאין עזר מבן אדם בלתי מיד ה’ לבד. ומגדיר החזון איש עליו השלום את מושג הביטחון: “האמון שאין נראה בעולם, וכל הנעשה תחת השמש, הכל בהכרזה מאתו יתברך… האמונה וביטחון אחת היא. האמונה בבחינת הלכה הביטחון בבחינת מעשה”.
ככל שאדם יותר בטוח וקרוב להשם יתברך, כך חייו מתנהלים, הוא מחייך לביטחון הביטחון מחייך אליו.
בעל הביטחון סבור תמיד שאין לו ביטחון, ולכן על כל צעד שהוא רק רוצה לעשות, הוא פונה להשם יתברך, כי עיקר הביטחון הוא שהאדם יודע שיש רק השם יתברך בעולם ולא סומך על כל מיני סיבות וככול שהאדם תולה רק בשם יתברך, ישועתו ממהרת לבוא.
וכותב רבנו נחמן בתורה ע”ו: “וזה בחינת מעלת הביטחון, כי הביטחון הוא הסתכלות, שמסתכל וצופה בעיניו לשם יתברך לבד ובוטח בו, בבחינת “עיני כל אליך ישברו”. כי על ידי ההסתכלות בביטחון גם כן עושה כלי, כלומר גבול וזמן, כי השפעה יורדת מלמעלה תמיד, אלא שהיא באמצעות זמן, כי לפעמים דבר שצריך לו עכשיו, ולפעמים אחרי שנים, אך על ידי הסתכלות בביטחון עושה להשפעה גבול וזמן, שתבוא בעת וזמן שהוא צריך”.
וככל שהאדם בטוח יותר ומסתכל וצופה רק לשם יתברך, ולא מציץ לאיזה צד, כדי לראות מי יכול לעזור לו, כך השם יתברך שולח לו את השפע בעת ובזמן שהוא צריך.
ויהי רצון שהשם יתברך יזכנו להגיע למעלת ביטחון אמיתי בשם יתברך.
