פרשת חוקת – רווח והפסד

מצוות ועבירות בשיקולים של רווח והפסד – “על כן יאמרו המשלים באו חשבון וגו'”
חשבונם של המושלים ביצרם הוא, לדעת בעל ה”חפץ חיים” זצ”ל בקונטרס “תפארת אדם”, חשבון מסחרי פשוט. דרכו של הסוחר לבדוק בכל עסקה המוצעת לו את הרווח לעומת ההוצאה. אם ההוצאה יתירה על הרווח בוודאי שלא יכנס לעסק כזה. לעומת זאת אם הרווח עולה על ההוצאה, הרי העסקה כדאית.

כל זה אמור ברווח חד פעמי. אולם אם ההכנסה היא תמידית למשך עשרות שנים וההוצאה אינה אלא חד פעמית, הדבר משתלם גם אם הוצאה גדולה והרווח היומי קטן. אם להכנסה הקבועה יהיו שתי המעלות: גם יתירה על ההוצאה וגם חוזרת על עצמה במשך שנים ארוכות, אין ספק שהסוחר ישתדל בכל מאודו לעסקה כזו.
החשבון של “הפסד מצווה כנגד שכרה” הוא מסוג החשבון האחרון שיש בו את שתי המעלות: ההתגברות על היצר כדי להוציא ממון או להטריח הגוף לצורך מצווה וכמו כן להתגבר על היצר כדי להימנע מעבירה, דבר הנחשב בעיני חז”ל לעשיית מצווה – הרי זו הוצאה חד-פעמית. השכר שנקצב ל”משקיעים” הוא רווח תמידי בעולם נצחי שאין לו סוף.
למעלה זו מצטרף חשבון נוסף המשלים את הגדרת עסק המצוות כעסק המשתלם וכדאי ביותר – החשבון שהפסד המצווה הוא פעוט ערך, לעומתו השכר בעולם הבא מכל חיי העולם הזה”.
וכך הוא גם החשבון במה שנוגע להמשך דברי חז”ל: “ושכר עבירה כנגד הפסדה”. אם רואה הסוחר שהרווח וההפסד שקולים הם, ויחד עם זאת ההכנסה היא חד פעמית לעומת ההוצאה שחוזרת ונשנית בכל שנה, אין ספק שלא יעלה על דעתו לסחור בתנאים כאלה. אם כבר בפעם הראשונה ההפסד גדול מהרווח, אז בוודאי ובוודאי אין כל סיכוי שאדם שפוי בדעתו להסכים לעסקה שכזו.
כך צריך להיות יחסנו גם אל העבירות. העונג והשכר שמציע היצר כ”שכר עבירה” הוא קטן מאוד. לעומת זאת ייסורים שיסבול החוטא במדורת הגיהינום אפילו שעה אחת בלבד, הרי נוראים מאוד ושקולים כנגד שבעים שנה של ייסורי איוב, כידוע.

לכך נצרף גם את העובדה שהעונג שהיצר הרע משביע בו את החוטאים הוא חד-פעמי. כנגד זה ההפסד של החוטא הוא נצחי, שכן אפילו לאחר שיינקה בגיהינום עדיין לבו יתמרמר עליו לנצח על כך שבא לשטות כזו למרוד במלכו של עולם, ובמיוחד בעת שיזכה לקבל שכר טוב עבור מצוותיו ויראה גודל טובותיו של הקדוש ברוך הוא.
כל זה יחשוב האדם בעודו בחיים, וטוב לו. מסיים ה”חפץ חיים”.
פעם בליל שבת כאשר דיבר הג”ר שלום שליט”א על – הוי מחשב הפסד מצווה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה, ניגש אליו יהודי ושטח לפניו סיפורו.
היה זה כאשר השתלטו הבולשביקים על המדינה. היהודים נהנו מחופש וחלקם התעשרו מעסקי יהלומים. אני עסקתי ביהלומים. בוקר אחד בדרכי למשרדי בבורסת היהלומים שלא כדרכי החלטתי להגיע מוקדם למשרד. מזוודת היהלומים הייתה בידי ובדרכי למשרד אני שומע מישהו צועק: “עשירי למניין”. סובבתי את ראשי וראיתי אדם עומד בפתח בית כנסת קטן, ומחפש עשירי למניין. הוא צעק לעברי וקרא לי לבוא להשלים מניין. חשבתי שיש לי מעט זמן ונכנסתי להשלים מניין.
כשנכנסתי ראיתי שהיו שם רק שלושה אנשים מלבדי.

“מה זה?” טענתי,”אני לא עשירי, אני חמישי, זה ייקח כל הבוקר להשיג עשרה אנשים”. “אל תדאג”, ענה לי, “יהודים רבים עוברים ברחובות אלה כל בוקר”.
מתוסכל, התחלתי לומר תהילים. הוא השיג עוד אדם אחד, פניתי לעזוב, אך הוא התחנן: “הקשב, זה היארצייט של אבי, עליי לומר קדיש, בבקשה הישאר”.
“אינני יכול להישאר עוד”, מחיתי, “אני חייב להיות במשרדי בשעה 8, ועכשיו כבר שמונה”.
הוא ענה בתקיפות: “אינני נותן לך לצאת, עלי לומר קדיש”.
לא רציתי להרגיזו וחזרתי לקריאת תהילים. הוא השיג עוד שני אנשים ואני התחלתי להתקדם לעבר הדלת. הפעם הוא פנה לעברי ואמר: “לו לך היה יארצייט לזכר אביך היית רוצה שאשאר, נכון? והייתי נשאר. אז עכשיו אני רוצה שתעשה אותו דבר בשבילי”.

הטענה איך הייתי מרגיש במקומו גרמה לי להרגיש אחרת, והחלטתי להישאר. בשעה 8 וחצי היה מניין. חשבתי שיגיד קדיש, אך לא. הוא התחיל מראשית התפילה. הסתכלתי בשעוני, וחשבתי שלא אגיע למשרדי עד השעה תשע.
הייתי תקוע עד סוף התפילה. הוא הודה לי מאוד, ואני עזבתי.
התחלתי ללכת לעבר משרדי, כשהגעתי למרחק שני בניינים ממשרדי, אץ לעברי אדם שהכרתיו כשהוא מנופף בידיו בבהלה: “מהר, הסתלק מכאן!, הבולשביקים השתלטו היום על הממשל, כמה מהם באו והרגו יהודים בבורסת היהלומים, ועכשיו הם עסוקים באיסוף השלל, הימלט על חייך!”.
אכן נמלטתי על נפשי, הסתתרתי כמה ימים ויצאתי מרוסיה. אתם בוודאי מתארים לעצמכם מה היה קורה לי, לו הייתי עוזב את המניין מוקדם.