“ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאוד ויחרד כל העם אשר במחנה ” (יט, טז) “ויהי קולות” – אמר רבי יהושע בן לוי כל הנהנה מסעודת חתן ומשמחו זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות , שנאמר “ויהי ביום השלישי … ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר …ויהי קול השופר…והאלוקים יעננו בקול” ( ברכות ו:).

רבי יהושע בן לוי אומר שאם אדם שימח חתן וכלה זוכה לתורה שניתנה בחמישה קולות.
כי ישנן שלמות האיש ושלמות האישה, שלכל אחד מהם תפקידים שונים, לו ולה, בבניין עצמם ובתרומתם לעם ולעולם כולו.
שהם האישים מקבלי התורה , שעמדו בהר סיני , הן האנשים והן הנשים. והתורה שנחלקת , למצוות שהן יותר לגוף, והתורה הלימודית שהיא יותר לרוחניות האדם. ו
הדבר החמישי, ההכרה שבורא עולם נתנם ויש לברך על כך.

ולא חרב הבית וגלו מן הארץ אלא מפני שלא ברכו בתורה תחילה (נדרים פ”א ע”א) חמישה דברים אלו נתנו בקול, שמשמעו הוצאה לפועל, כי הקול מוציא לפועל את מחשבת האדם ומגלה אותה, ונוסף לכך הקול הוא שיוצר קשר בין האישים השונים, וכל שכן בין האיש והאישה, ועל ידי כך הם יכולים במשותף לעזור אחד לשני למלא את תפקידו טוב יותר.

כאשר משמחים חתן הרי גורמים לעילוי חמשת הקולות של החתן, ולכן גם המצטרף לחתן זוכה להמשיך עליו גם כן את הסגולות הרוחניות של מעמד קבלת התורה.

ואכן מעמד הר סיני וקבלת התורה מכונה “יום חתונתו”. שמחת החתונה, היא האירוע השמח ביותר במסגרת החיים היהודיים.

אין ספור ניגונים ושירים הולחנו סביב החתונה, מפני ששמחת החתונה היא מיסודות היהדות. שלא כמו בני דתות שונות שראו בחתונה כניעה ליצר השפל של האדם, היהדות מתוך גישתה החיובית לחיים רואה בחתונה את היום הגדול והשמח ביותר בחייו של האדם.
זה היום שבו האהבה יוצאת לפועל במלואה, ובו מניחים את התשתית לדורות הבאים שייוולדו, בעזרת ה’ לזוג החדש. וכל הנאספים משתדלים להשתתף בריקודים, מפני ש”מצווה גדולה לשמח חתן וכלה ולרקד לפניהם” (טור אה”ע סה). חכמים הפליגו בחשיבות המצווה ואמרו ( ברכות ו:): “כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו, עובר בחמישה קולות, שחמישה קולות הוזכרו בפסוק שעוסק בשמחת החתונה, שנאמר (ירמיה לג, יא) : “קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה’ צבאות”. ואם משמחו מה שכרו? אמר רבי יהושע בן לוי: זוכה לתורה שניתנה בחמישה קולות. ורבי אבהו אמר: כאילו הקריב קורבן תודה. ורב נחמן בר יצחק אמר: כאילו בנה חורבה אחת מחורבות ירושלים.

וצריך להבין מדוע מצווה זו דווקא מלווה בשמחה ולא שאר המצוות ? אולי נאמר שצריך לשמח את היולדת או מי שמתרים לעניים וכו’!
אלא צריך להבין שהמיוחד בשמחה זו שהיא מצוה כללית. אין זו רק שמחה של החתן והכלה אלא כל עם ישראל שמחים בבית החדש, בהתרחבות העם.

שורש מצווה זו לפי הרמב”ם הוא במצוות “ואהבת לרעך כמוך” . במסכת כתובות מסביר המהרש”א על השבע ברכות שהברכה “שמח תשמח רעים האהובים…” היא על המשמחים של החתן והכלה שלמרות שעם ישראל בגלות וקשה השמחה בחורבן בית המקדש אנו מתפללים לה’ שיצליח את המשמחים לשמחם כמו שהוא שימח את אדם וחוה בגן עדן.

מצוות שמחת חתן וכלה היא חלק ממצוות ואהבת לרעך כמוך, שהיא מצווה מהתורה והיא חלק ממצוות גמילות חסדים. הכוונה במצווה לקיים מצווה שהיא לגרום לכך שכל אחד מישראל יהיה לו טוב. הכוונה במצווה שעל ידי המצווה לאהוב את חברך נוצר חיבור גדול יותר בינך לבינו ומתקיימת מכוח המצווה מצוות אהבת ישראל.

לכאורה יש לשאול מדוע צריכים החתן והכלה שירקדו לפניהם וישמחום, הרי ממילא הם שמחים, ואף יתכן שהם מעדיפים להתייחד לבדם? התשובה, שאומנם אין לחתן ולכלה צורך שישמחום , אבל על ידי שמשמחים אותם שמחתם נעשית גדולה וחשובה יותר.
הם מבינים שיש ערך עצום לחתונתם ולהחלטתם להקים משפחה בישראל, וזה מעצים ומרומם את אהבתם זה לזה, ונותן להם כוחות רבים לכל החיים. על ידי שמחת החתונה, שמחתם הפרטית של בני הזוג הופכת לשמחה כלל ישראלית, שמגלה את האחדות הפנימית שבעולם, שבאה לידי ביטוי בהתלכדותן של שתי משפחות.
ומתוך כך יבואו לעולם חיים חדשים, לתפארת התורה העם והארץ. בזכות העלאתה של האהבה לממד הכללי שלה, יש לקוות שהאהבה הפרטית שבין בני הזוג תלך ותגבר עם השנים, ולא תדעך כדרך האהבות הגשמיות הקטנות.