פרשת כי תשא – חלק הילדים

פעם בראש השנה שחל בימים ה’ וערב שבת, ראו שהרב הקדוש רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זצ”ל מתאמץ וטרוד מחשבתו בענין מסוים. בשבת קודש, קפץ על השולחן, וקרא: “איך ווייס שוין!” (אני כבר יודע). והסביר דבריו, תמיד היה קשה לו, איך הניח הקב”ה לישראל לעשות את העגל? ועכשיו נתחוור לו. עפ”י משל, למלך שהיה לו בן קטן חביב, ורצה למנותו למלך כממלא מקומו, אבל שרי המלוכה היו נגד מינויו בכל תוקף. ונמלך המלך, ומינה בנו למלך והוא עצמו נסע ממקום מלכותו.

השרים מצאו מקום לגבות חובם, והתחילו לפתות את בן המלך הקטן, ונשמע להם. ושם את כתר המלך, בראשו של כלב, והכלב רץ בכתר על ראשו בחוצות העיר. לאחר זמן בא המלך, והרגיש שמעלימים ממנו דבר מה, ושאל שיספרו לו, מה קרה כאן בהיעדרו, וסיפרו לו איך שבנו שם את הכתר וכו’ ואמר בכעס מעושה: צריך להושיב בית-דין לשפוט את בני, ממה נפשך אם הוא בן דעת – דינו חמור, ואם אין בו דעת אזי אינו ראוי להיות מלך. והסכימו השרים בחפץ לב, ובחרו מהם בי”ד, ונמצא חייב, והוציאו פסק דין חמור. וסיפרו למלך שנמצא חייב בדינו. אמר להם המלך טוב פסקתם, אבל פסק הדין יבוצע באלו שהסיתוהו לכך, ובכוונה נסעתי מכאן, כדי לראות איזה עלילות יעלילו על בני יקירי אלו הרוצים להיפטר ממנו. והנמשל, אילולי היו בני ישראל עושים את העגל אחר פטירת מרע”ה, לא היה מי שיחזירם בתשובה ח”ו, אבל משה עלה למרום, והסיתו הערב רב את בני ישראל לעשות העגל, כדי שימצאו חייבים ח”ו, וכשחזר מרע”ה שילם למסיתים כגמולם על אשר הם הסיתו את בני ישראל לבגוד בכתרא דמהימנותא.

מילתא דבדיחותא

יהודי עובר במסלול הירוק בשדה התעופה, כשמטענו כולל לא פחות מ-5 מקררים. המוכס עוצר אותו מיידית: “סליחה אדוני, מה זה צריך להיות?” “אני יהודי חרדי”, מסביר היהודי, “וצריך מקרר אחד עבור מזון בשרי, ואחד עבור חלבי”. “נניח”, אומר המוכס, “אבל זה מסביר רק 2, מה בנוגע לשאר?” “על פסח שמעת?”, שואל הרבי, “ובכן, אני זקוק גם לזוג בשרי וחלבי, עבור חג הפסח”. המוכס מגרד את פדחתו ושואל: “ומה לגבי המקרר החמישי???”. “נו בשביל אחד אתה עושה סיפור?”, עונה היהודי בתמימות..