פרשת מצורע - שבת הגדול - חלק הילדים
סיפור לילדים
אחד מהם היה אליהו, שהיגר מגרוזיה לבלגיה, והיה בעל חנות לתכשיטי זהב ברחוב שבו היו חנויות רבות דומות. נרקם קשר חם בינו ובין הרב שבתי סלבטיצקי, שליח חב”ד באנטוורפן ורב הקהילה המקומית. הוא החל לקיים כמה מצוות כמו הנחת תפילין ושמירת כשרות, והוסיף מדי פעם מצווה נוספת. אבל בתחום אחד לא היה מסוגל להתקדם – שמירת שבת. כרוב חבריו הסוחרים, גם הוא המשיך לפתוח את חנותו בשבת. הוא נהג לומר לרב כי שבת היא יום המכירות הטוב ביותר, והרב השיב כי אין בכך ברכה, אך ללא הועיל.
יום אחד הגיע אליהו לרב ואמר בהתרגשות: “הרב, החלטתי שלא לפתוח את חנותי בשבת!”
הרב התרגש לשמע דבריו ועודדו מאוד.
עברו כמה חודשים שבהם אליהו לא פתח את חנותו בשבת. יום ראשון אחד התקשר אליהו לרב ואמר: “כבוד הרב, אני חייב לראותך בדחיפות! אני זקוק לתיקון גדול מאוד!” “מה קרה?” שאל הרב בדאגה.
אליהו החל לספר: “אתמול הייתה השבת שלפני ראש השנה האזרחית, שנקראת בפי סוחרי הזהב היהודים ‘השבת הגדול’, משום שבה קונים כל הבעלים הנוצרים תכשיטים לנשותיהם. היקף המכירות עולה מעלה מעלה והרווח עצום. כל הלילה התהפכתי במיטתי. לא יכולתי לחדול מלחשוב על יום המכירות שאפסיד מחר. כאשר קמתי בבוקר חשתי שמעיי מתהפכים. התגברתי על מחשבותיי והלכתי לבית הכנסת. במשך כל התפילה לא הייתי מרוכז. בסיום התפילה החלטתי לעבור דרך הרחוב של חנותי, להציץ ולהמשיך הלאה. נכנסתי לרחוב. מה אומר לך, כבוד הרב… זה היה מחזה קשה מנשוא: כל החנויות היו מלאות עד אפס מקום. רק החנות שלי הייתה סגורה, ריקה ושוממה. “פתאום הבחין בי חבר מחנות סמוכה ושאל: ‘מה נשמע אלי, יצאת לגמלאות?’ “‘לא’, עניתי, ‘אני לא פותח בשבת’.
“הוא הביט בי כמו שמביטים במשוגע. המשכתי ואמרתי: ‘אני רציני לגמרי. כבר כמה חודשים איני פותח את החנות בשבת’.
“הוא הביט בעיניי ואמר: ‘שמע טוב, אלי, תן לאלוקים את כל שבתות השנה, אבל שבת אחת הוא חייב לתת לך. איך אפשר לסגור את החנות בשבת הגדול?! תפקח את העיניים ותראה מה קורה פה. אני מתפלא עליך…’ “הוא הצביע על ההמונים שצבאו על החנויות. כמעט התפתיתי, אבל ברגע האחרון נשאתי את רגליי ומיהרתי לביתי. נכנסתי הביתה מבולבל לגמרי. עשיתי קידוש לאשתי וילדיי, ואז הרגשתי סחרחורת. לנגד עיניי ריחפו צמידים, שרשראות, טבעות ויתר התכשיטים. חשבתי על כל חבריי שבסוף היום יצחקו כל הדרך אל הבנק ולבי נחמץ. רגליי רצו לחזור אל החנות. ברגע הזה ידעתי שעליי לעשות מעשה קיצוני. ‘איני מרגיש טוב’, אמרתי לבני ביתי, לקחתי בהיחבא בקבוק וודקה ונכנסתי לחדר השינה. שם רוקנתי לתוכי חצי בקבוק, וכעבור דקה או שתיים שקעתי בשינה עמוקה והתעוררתי רק במוצאי השבת. אשתי הרגישה שמשהו מסעיר אותי והבינה שאני זקוק למנוחה”. אליהו סיים את סיפורו. “כבוד הרב”, אמר, “אני מצטער שככה עברה עליי השבת – בשכרות ובשינה. באתי אליך לבקש תיקון”.
עיני הרב נמלאו דמעות. אליהו החל לבכות: “האם זה אכן דבר כל כך נורא. האם אין לי שום תיקון?!”
הרב סלבטיצקי היה זקוק לכמה דקות כדי להירגע מהתרגשותו. “לא, אליהו היקר”, פתח ואמר, “לא הבנת. איני בוכה על גודל העוון שלך. להפך, אני בוכה מקנאה. אתה צדיק, ובעצם הרבה יותר מצדיק, שכן במקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד”.
אליהו נראה נבוך והרב המשיך בדבריו: “ראה, אני בוחן את השבת שעברה עליי ומנסה להשוותה לשבת שלך. אני קמתי בבוקר, טבלתי במקווה, הלכתי לבית הכנסת והתפללתי בנחת ורוגע. שום דבר לא טרד את שלוות השבת שלי ושום סערה לא התחוללה בקרבי. שבתי הביתה לסעודת שבת עם דגים, בשר וזמירות. ממש תענוג. ברור מה השבת תרמה לי. לעומת זאת, לא ברור לי מה אני הקרבתי למענה.
“ואילו השבת שלך, לאחר שהיית רגיל במשך שנים לפתוח את חנותך בשבת, התגברת וחדלת מכך. והנה אתה ניצב מול כל החנויות המלאות קונים, מתלבט ומתייסר, ובכל זאת מצליח לעמוד בניסיון העצום. יש לך מושג איזה עונג גרמה השבת שלך במרומים?! כעת אתה מבין מדוע אני מקנא בך?!”
בדיחותא :
משוגע אחד נוסע נגד כיוון התנועה. עוצר אותו שוטר ושואל: “לאן אתה נוסע?”,
עונה המשוגע: “לא יודע, אבל אני רואה שכולם חוזרים.
