במסכת ערכין ובמקומות נוספים האריכו חז”ל את הדיבור בגנות עוון לשון הרע, ובגודל העונש הצפוי לחוטא בחטא זה.
מדבריהם מובן שלעוון זה מיוחסת חומרה יתירה בהשוואה לשאר העבירות. חומרה זו היא בהתאם לגודל הפגם שעוון זה פוגם באיברים הראשיים של הנפש.
בתלמוד ירושלמי מבואר שכשם ששכר תלמוד תורה שקול כנגד כל המצוות, כן עונשו של לשון הרע שקול כנגד כל העבירות.
הבורא יתברך הטביע ד’ יסודות בבריאה – אש, רוח, עפר ומים. אש ורוח נחשבים ליסודות רוחניים, בעוד שהמים והעפר הם גשמיים. כוחם של היסודות הרוחניים גדול לעין ערוך מכוחם של היסודות הגשמיים. מציאות זו מהוה דוגמא נאה ליחס שבין מצוות שיש להן שייכות לעניינים גשמיים, לבין מצוות שכל עניינן הוא רוחני. מצוות ציצית, לולב ושופר פועלות תיקונים גדולים בעולמות העליונים, ועל ידיהן מתקדש האדם לה’, כמו שנאמר “ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוקיכם”.
אולם אין השוואה בין מידת ההשפעה הרוחנית של מצוות אלו שקיומן תלוי בדבר גשמי, לבין גודל עוצם ההשפעה של מצוות תלמוד תורה אשר קיומה תלוי בכוח הדיבור שהוא כוח רוחני טהור, והיא פועלת גדולות ונצורות בעולמות העליונים. ומאידך גדול ועצום הקלקול בעולמות העליונים, הנובע מעבירה הנעשית על ידי דיבור.
את החומרה היתרה שמייחסת התורה לעוון לשון הרע ורכילות יש לתלות בדבר נוסף שהתנהגות האדם בעולם הזה מעוררת כנגדה את הנהגת ה’ בעולם העליון, כל מידה ומידה. מי שדרכו להעביר על מידותיו ולנהוג עם הבריות במידת החסד והרחמים, מעורר כנגדו למעלה את מידת הרחמים, ובזכותו מרחם הקדוש ברוך הוא על העולם. מהפסוק “מפרי איש תשבע נפשו”, למדנו שאדם זה יזכה גם כן שהקדוש ברוך הוא ירחם עליו ויעביר על פשעיו, כמו שאמרו חז”ל: “כל המרחם על הבריות, מרחמין עליו מן השמים”.
ואילו אדם המדבר על חברו ומעורר עליו מדנים, מעורר בכך קיטרוג על ישראל ונותן בזה כוח ביד השטן לקטרג על ישראל כמבואר בזוהר הקדוש.
עתה מובן מדוע הקפיד הקדוש ברוך הוא על עוון זה יותר מאשר על העברות האחרות, עד שנאמר בזוהר הקדוש שעל הכל מוחל ה’, חוץ מאשר על לשון הרע, כי אהבת ה’ לעמו גדולה עד לעין שיעור, ואנו אצלו בבחינת בן יקיר לי וילד שעשועים. כמו כן ידוע שאתערותא דלעילא תלויה באתערותא דלתתא. לכן אם שורה בישראל מידת השלום ואין ביניהם שום דילטוריא מלמטה, גם למעלה השטן אינו יכול לקטרג עליהם, ואפילו על עוון עבודה זרה. מכאן נבין מה גודל העונש הראוי לבוא על העוון המר הזה, בעולם הזה ובעולם הבא. ומה מאוד צריכים אנו להתבייש מהקדוש ברוך הוא, אשר בימים הנוראים אנו מתפללים לפניו ואומרים:” הס קטגור וקח סניגור מקומו”
ואילו אנו בעצמנו מעוררים את הקטגור על ידי דיבור לשון הרע ונותנים לו כוח לקטרג. השם יתברך ישים בינינו אהבה ואחווה ושלום ורעות.
