הבחירה בין עשיית רצון השם לבין סיפוק מאוויי הגוף.
הנה אנו ניצבים ולפנינו שני מחנות. יש האומרים נעשה ונשמע, המקיימים את דברי התנא “בטל רצונך מפני רצונו”. ומבאר הגר”ח מווללאז’ין בפירושו “רוח חיים” שכאן מצווה האדם שלא יהיה רצון עצמי בכל ענייניו, אלא ישליך רצונו מנגד, ויסתכל רק על רצון ה’. אז לא יחסר לו כל טוב, כמו שנאמר “ה’ רועי -לא אחסר”. הם ההולכים בתום לב, הם הרואים בעשיית רצון ה’ את הנקודה המרכזית בחייהם. מצד שני ניצב מחנה גדול של הרחוקים מן התורה. לפי השקפתם, שכל האדם רצונו ותאוותיו, הם המובילים את האדם אל האושר.
שני מחנות אלה מיוצגים על ידי היצר הטוב מחד, והיצר הרע מאידך. לכן חשוב לנו ללמוד ולהכיר שתי מגמות אלה, כדי שנשכיל לבחור בדרך הנכונה.
היצר הרע משלה את האדם כאילו האושר בחיים מושג כאשר יהיה בידו הון רב והוא יבלה את ימיו בחיי רווחה מושפעים בכבוד ובתענוגים.
אך למי שנועם החיים הוא גורם ראשון במעלה, כל פגיעה בנעימות נראית “קרבן” שקשה לעמוד בו.
אבל לנו, ההולכים בדרך אבותינו ושומעים בקול היצר הטוב, ההסתכלות על החיים שונה מן הקצה אל הקצה. הכמיהה לעשות את רצון ה’ עומדת במרכז רצוננו ושאיפותינו.
בזה צריך וכדאי להשקיע, וכל ” מחיר” שיידרש מאתנו ייחשב לראוי ומשתלם. אין הכוונה שכסף, אוכל, בית, בגדים וכו’, הם בבחינת “מוקצה מיאוס”. גם הם חשובים ואנו זקוקים להם, אך הם אינם מטרה אלא אמצעים וכלים לעבודת ה’. לפיכך אינינו מצפים שאושרנו בחיים יבוא מהם, כי השגת דבר שאינו אלא כלי ואמצעי אינה סיבה לאושר וסיפוק. אושרנו יבוא אך ורק על ידי מילוי השליחות שלשמה באנו לעולם, דהיינו לימוד התורה וקיום מצוותיה.
בכל בוקר אנו מברכים ” שעשה לי כל צרכי”. בזה אנו מודים לה’ על שסיפק לנו ביום זה את כל מה שנדרש לנו כדי לעובדו כראוי. אילו לא היו צרכינו הגשמיים כלים אלא מטרה ומקור לאושר, לא היינו יכולים לברך עליהם “שעשה לי כל צרכי”. כי מי שיש לו מנה רוצה מאתיים ולעולם לא ימצא את סיפוקו, ואם כן איך יברך ויאמר שיש לו כל צרכו?
האומות לא קיבלו את התורה, כי לא הסכימו לוותר על מאוויי הגוף והחומר. רק עם ישראל שהשכיל להתעלות ולהבין כי רצון הבורא הוא הטוב האמיתי, זכה לקבל את התורה. אמנם הצרכים הגשמיים אינם אלא כלים, אך גם בהם ייעשה השימוש על פי הוראות התורה.
ישראל הבינו שעליהם להשתוקק לדבר ה’ ולא לעשות עיקר מהדברים הטפלים.
התורה היא חיינו, ובלימודה ובקיום מצוותיה נמצא אושרנו. כל ענייני העולם הם כלים שבעזרתם אנו מגשימים את תכלית חיינו.
זוהי תכלית קבלת התורה בחג השבועות – חידוש ההעמדה של עשיית רצון ה’ במרכז מאוויינו ותשוקותינו. נכיר בכל ישותנו שזה הדבר היחידי המרומם וממלא את הנפש, ומספק לאדם את האושר האמיתי. על כך נתפלל, נבקש ונשורר: “ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו, והבדילנו מן התועים, ונתן לנו תורת אמת, וחיי עולם נתן בתוכנו”.