פרשת פקודי – והוי דן את כל האדם לכף זכות

כל אדם הוא שופט. בכל שעה מימי חיינו יושב כל אחד מאתנו על כס המשפט, ומחובתנו לשפוט בצדק את עמיתנו.
במה הדברים אמורים? בצו התורה “בצדק תשפוט את עמיתך”, ואמרו בגמרא: “בצדק תשפוט עמיתך – הוי דן את חברך לכף זכות.
לצערנו, הנטייה היא לדון את חברו לכף חובה.

אכן אצל אנשים גדולים המידה ההפוכה, כמו שכותב מרן בעל ה”חזון איש”: ולהיות מאשים את עצמו על כל שעל על חסרון השלימות בסגולת המידות, ולהיות מזכה את אחיו זכות גמורה ומוחלטת אף אם כעבות העגלה חטאיו”.
מובן, אפוא, שמשאלת לבנו צריכה להיות, שיהי חלקנו עם המאשימים את עצמם ומזכים את אחיהם זכות גמורה.
ה”חפץ חיים” מביא בספרו “שמירת הלשון” שקיום מצוות “בצדק תשפוט את עמיתך,” וכן מידת שמירת הלשון, תלויים במידה רבה בקיום מצוות עשה של “ואהבת לרעך כמוך”. האוהב את חברו באמת, בוודאי לא ידבר עליו לשון הרע, ויחפש בכל כוחו דרכים למצוא לו זכות.

חז”ל הפליגו בגודל של המצווה של לימוד זכות בהרבה מקומות, והרי כמה מהם: מובא במדרש: אם ראית אדם שמדבר טוב על חברו אף מלאכי השרת מלמדין עליו זכות, ואם ראית אדם שמדבר רע על חברו אף מלאכי השרת מדברים עליו רע”.
בש”ס הגדילו את העניין יותר, שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו דן את האדם לכף זכות: כשם שדנתני לכף זכות המקום ידון אתכם לכף זכות”. ובמסכת שבת: “ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא…והדן את חברו לכף זכות” – כל יחיד ויחיד צריך לשמור פיו ומחשבתו לבל תצא מהם רעה על שום בר ישראל.
כך נהג ר’ יצחק מברדיצ’ב, באחד ממסעיו נכח בפונדק אחד אשר בו התאכסנו סוחרים שהיו בדרכם ליריד. בבוקר ראה ר’ ‘לוי יצחק שהסוחרים ממהרים מאוד בתפילתם, מתפללים בבליעת מילים ובדילוגים ותוך זמן קצר מאוד סיימו את תפילתם.

פנה אליהם ר’ יצחק והחל מדבר אליהם בהברות קטועות ובלשון עילגת. הסוחרים שלא הבינו את דבריו שאלוהו – מה רצון הרבי? ענה להם ר’ לוי יצחק – מדוע אינכם מבינים את דבריי? הלא כך דיברתם אל הקדוש ברוך הוא בתפילתכם החפוזה. שעה ארוכה עמד ר’ לוי יצחק והוכיחם בדברים על זלזולם בתפילה.
כאשר גמר להטיף להם מוסר, פנה ר’ לוי יצחק בתפילה אל הקדוש ברוך הוא והחל מלמד על אותם סוחרים סנגוריה – ריבונו של עולם! כאשר תינוק ממלמל כל מיני הברות, אף אחד אינו מבין אותו רק אימו יודעת מה הוא מבקש. כך עמך ישראל, כאשר מתפללים בחיפזון בטוחים כי אביהם שבשמים ודאי מבין ויודע מה רצונם בתפילתם.
מפליא הדבר מה שאמר הבעל שם טוב זצ”ל על הפסוק: “אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס”: כי כאשר השטן הולך לקטרג לפני הקדוש ברוך הוא על איזה יהודי, עונה הקדוש ברוך הוא – על פי שניים עדים יקום דבר, ובזה משתיק אותו.
אבל כאשר איזה יהודי מפרש את דברי חברו לרע, הרי השטן שמח עליו כעל כל הון, כי עכשיו יקבלו לנכון את קיטרוגו, ובזה מצטרף לשטן כדי להעניש את חברו”.
בספר חסידים כתוב שאם ירגיל אדם לדון לכף זכות ולדבר תמיד טוב ולא רע, יהיה כלי וצינור אל הקדושה.

כיצד ירכוש מידה זו של לימוד כף זכות? ישקיף תמיד אל החלק הטוב שבכל מעשי זולתו.
מי שמביט אך ורק בחלקי הטוב אשר במעשי חברו, יסגל לעצמו הסתכלות של עין טובה.
וכאשר ייתקל אצל זולתו במעשה שכולו רע, הוא יחפש בכל מחיר אפשרות לפרש את המעשה לטובה. אדם כזה יזכה שגם הקדוש ברוך הוא ינהג עמו בדרך דומה.
ומסיים “החפץ חיים”, הכל תלוי בהתאם להנהגה שהתנהג האדם במשך חייו עם הבריות. אם היה דרכו לדון את כולם לכף זכות, ידונו גם אותו לכף זכות כדברי הגמרא במסכת שבת. ואם היה דרכו ללמד חובה על הבריות ולדבר עליהם רע, גם מלאכי השרת מדברים עליו רעה כמבואר במדרש משלי. על כן צריך האדם בעודו בחיים, שבשעה הוא דן את חברו בין לטב בין למוטב, בכך הוא קובע דינו בשמים.