” וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם עורלתו את פריו שלוש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל (יט , כג) “ונטעתם” – אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב חייב בערלה (ראש השנה ט:). “עץ מאכל” – כל שהוא למאכל חייב, לסייג ולקורות ולעצים פטור ( ירושלמי ערלה פ”א ה”א) .
ערלה היא מצווה מהתורה שעיקרה הנו איסור ליהנות בכל אופן שהוא, לרבות אכילה ומכירה כמובן, מפירות העץ – בשלוש השנים הראשונות לנטיעתו. איסור זה של הנאה בכל דרך שהיא חל על פירות העץ , ולא על שאר חלקיו, כגון ענפיו, גזעו, וכיוצא בזה. בנוסף לכך, איסור זה אינו חל על עצי סרק , שכידוע אינם מצמיחים פירות.
“ערלה” פירושה אטימה, לפיכך “ערל לב” (יחזקאל מד, ט) הוא מי שלבו אטום, “ערל אוזניים” (ירמיה ו, י) הוא זה שאוזניו אטומות מלשמוע, ו”ערל שפתיים” (שמות ו, יב) הוא אדם ששפתיו אטומות מלדבר. הרי שנצטווינו שפירות שלוש השנים הראשונות יהיו אטומים לנו, שלא נאכלם ולא נהנה מהם (רש”י ורשב”ם)
ישנם מספר טעמים לאיסור ערלה.
הרמב”ם בספרו “מורה נבוכים” (ג, לז) מסביר כי הטעם לאיסור ערלה הוא להוציא מדעת עובדי עבודה זרה שהיו נוהגים פולחנים שונים בפירות האילנות בשלוש השנים הראשונות לגידולם. הרמב”ן על התורה מביא שני טעמים לאיסור. הטעם הראשון הוא שנכבד את ה’ מראשית תבואת הפירות, אך בשלוש השנים הראשונות הפירות דלים ואינם ראויים לכבד בהם את ה’. לכן ממתינים שלוש שנים, בשנה הרביעית הפירות הם רבעי והם מובאים לפני ה’, ורק מהשנה החמישית והלאה הפירות נתונים להנאת האדם.
הטעם השני הוא שבשנים הראשונות הפירות מזיקים לבריאות. בעל התניא (ספר התניא דף מו עמוד ב (בהגהה) מסביר את איסור ערלה על פי הקבלה שהיא משלוש הקליפות הטמאות לגמרי שאין להם עלייה לקדושה בעולם. (בספר קהילת יעקב (ערך “ערלה”)עניין ערלה הוא “יסוד דקליפה”, ערלה גימטריא יסוד קליפה). המקובל רבי יוסף ג’יקטיליה האריך בספרו שערי אורה לתת טעם קבלי לאיסור אכילת פרי ערלה וקושרו לעניין חטא עץ הדעת: “נחש הקדמוני, הנמשך מכוח לבן הארמי, הטיל פגם בלבנה על ידי אדם הראשון שלא היה יכול להמתין שעה אחת ואכל מעץ הדעת בהיותו טוב ורע ולא המתין לו עד שלקח חלקו במקומו הדבר הנקרא ערלה. אילו המתין אדם הראשון לחתוך הערלה לא היה עץ הדעת טוב ורע אלא טוב לבד, אבל בשעה שאכל ממנו היה טוב ורע.
אשרי המבין הסוד הגדול הזה כי ממנו יבין סוד לב”ן ולבנ”ה ראש וסוף וממנו יבין סוד לב”ן הארמי אשר ממנו נולדה פגימת הלבנה- והוא הגרם”. ערך חשוב אנו לומדים ממצווה זו את ערך האיפוק, שהוא חשוב ומועיל מאוד. היכולת להתאפק ולדחות את סיפוק הרצון לזמן המתאים הוא תנאי הכרחי להצלחתו של האדם בעולם הזה ובעולם הבא. לדוגמא, ידוע שאדם שילמד בנעוריו בשקידה, יצליח יותר בחייו האישיים ובפרנסתו, ואף על פי כן צעירים רבים אינם מצליחים להתאפק, נגררים אחרי יצרם ומאבדים את זמנם בבילויים שונים.
כמו כן ידוע שקשרי חברות בין בחורים ובחורות שלא לשם נישואין, מזיקים ליכולתם להינשא ולהקים באהבה בית נאמן, ואף על פי כן רבים אינם מצליחים להתאפק, נגררים אחר יצרם לקשרים סוערים שאינם מובילים לברית אמת. וכן ישנם אנשים שאינם מצליחים להתאפק מלבזבז את כספם על מותרות כקניית דירה יקרה מכפי יכולתם, ואינם מצליחים לחסוך כסף כדי לסייע לילדיהם לרכוש מקצוע ולהתחתן וכדי לקיים את עצמם בזקנותם.
גם אדם הראשון נגרר אחר יצרו וחטא מפני שלא התאפק מלאכול מעץ הדעת טוב ורע, וגרם בכך מיתה לו ולצאצאיו. במצוות הערלה, לומד האדם לראות את פירותיו גדלים, ולהימנע מליהנות מהם, ותוך כך הוא לומד להתגבר על יצרו ולהתאפק. זהו שאמרו חכמים (ויקרא רבא כה, ב ) : “מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון, שלא יכולת לעמוד על צוויך שעה אחת , והרי בניך ממתינים לערלה שלוש שנים”.
