| ” כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה’ באדם ובבהמה יהיה לך אך פדה תפדה את בכור האדם … ופדויו מבן חודש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקודש עשרים גרה הוא (יח, טו – טז) “פדה תפדה” – תניא, האב חייב בבנו לפדותו , והיכי דלא פדאו אביו חייב לפדות את עצמו, דכתיב “פדה תפדה”(קדושין כט ע”א) . |
| פדיון הבן הוא מצוות עשה לפיה חייב כל אב לפדות את בנו הבכור מישראל מחזקת הכהן. עם היוולדו הבן שייך להקדש בשל מצוות קידוש בכורות ולכן יש לפדותו. החיוב לפדות חל מגיל שלושים יום אך ניתן לקיימו גם אחרי כן , וכן ניתן למסור את תשלום הפדיון לפני כן ולהכריז שהפדיון תקף מגיל שלושים יום. כסף הפדיון הוא אחד מעשרים וארבע מתנות כהונה שבהן זכו אהרון ובניו הכוהנים. התינוק נפדה מהכהן על ידי תשלום חמישה סלעים, שהם חמישה מטבעות כסף טהור במשקל סלע , או חפץ השווה לסכום זה. כדי להבין את טעם מצוות פדיון בכורות , צריך להקדים, שבכל דבר ראשוני , בראשיתי, מתגלה יותר יד ה’. אמנם, מי שנושא את עיניו לראות ולשאול מי ברא אלה, מבין שהכול מאת ה’, אלא שהשגרה בה רואים שוב ושוב את העולם על כל הופעותיו החיצוניות , משכיחה מאיתנו את השאלות הבראשיתיות, כמו: מאיפה הכול מתחיל? ואיך הכול חי? אבל כשאדם נפגש לראשונה עם משהו חדש, שנברא זה עתה, כמו תינוק למשל, ליבו מתפעם, והוא מתקרב יותר לאמונה. וכן מבאר המהר”ל מפראג (גבורות ה’ פרק לח) , שכל דבר ראשוני דומה במידת מה לבורא יתברך שהוא “ראשית המציאות” , ולכן ישנה קדושה בבכורות. יש קדושה בפירות הראשונים שגדלים מחדש בכל שנה על העץ ועלינו לקיים בהם את מצוות ה”ביכורים” ולהעלותם לירושלים לכוהנים. כמו כן, יש קדושה בבן הראשון שנולד, עד שאינו יכול לחיות חיי חולין רגילים בעולם הזה, מבלי שנפדה אותו כמצוות התורה. עוד צד חשוב להדגיש בטעם מצוות פדיון בכורות. דווקא הקדושה והמעלה המיוחדת שמתגלה בבן הבכור, עלולה ליצור סיבוך הן אצל ההורים והן אצל בנם. ההורים עלולים להתגאות יתר על המידה בבנם הבכור, עד שיחשבו כאילו הם בעצמם בראו את בנם, וישכחו שהם שליחים ושותפים להורדת נשמתו של בנם לעולם. בנוסף לכך , ההורים נוטים לתלות בבנם הבכור תקוות גדולות ומוגזמות, דבר שעלול לטפח אצלו תכונות שליליות, כגאווה, נטייה לאנוכיות וחרדה מוגזמת מכישלון. כנגד הגאווה הזו של ההורים שמוקרנת אחר כך לבנם, באה התורה ומחייבת את האב לפדות את בנו. כדי להדגיש: אל תחשוב שבן הזה הוא יצירתך והוא שלך. למעשה הוא קדוש ושייך לה’, וכדי שיוכל לחיות חיי חולין בעולם הזה, עליך לפדותו. זכות גדולה ישנה לאב שזכה במצוות פדיון בכורות, מפני שזו מצווה נדירה שאינה מזדמנת לכל אדם. ראשית, מפני שכל מי שנולדה לו בת בתחילה , פטור מפדיון בכורות, כי רק בן בכור צריך לפדות ולא בת. גם כוהנים ולויים, או אפילו ישראלים שהתחתנו עם בת כהן או בת לוי , פטורים מלפדות את בנם הבכור. וכן כאשר ההיריון הראשון הסתיים בהפלה, הבן שייוולד אחריו יהיה פטור מפדיון – בכורות. וכן אם הבן הבכור נולד בניתוח קיסרי, לא יפדו אותו. נמצא, אם כן, שפחות משליש מכלל ההורים זוכים לקיים מצוות פדיון בכורות. ומאחר שזו מצווה נדירה, משתדלים לקיימה בהידור, מזמינים הרבה אורחים, ועורכים סעודה גדולה, עם בשר ומיני מטעמים. לגבי החזרת כסף הפדיון להורים , מסופר בתלמוד (בכורות נא:) על רבי טרפון שהיה כהן , וכשהיו נותנים לו כסף פדיון בכורות , היה נוהג להחזירו לאחר זמן. כנראה שנהג כך בעיקר כלפי הורים עניים . וכן נהג רבי חנינא הכהן, שהיה מחזיר את כסף הפדיון לאבי הבן. אבל כשפעם אחת החל אבי הבן להסתובב לידו, כדי לרמוז לו שכבר יחזיר לו את כסף הפדיון, נזף בו רבי חנינא ואמר: לא טוב אתה עושה, ואף יתכן שלא יצאת ידי חובת פדיון בכורות, משום שאם אתה בטוח שתקבל את הכסף בחזרה, סימן שלא נתת אותו בלב שלם, ולא קיימת את המצווה. וכן נפסק בשו”ע (יו”ד שה, ח) שהכהן יכול להחזיר את הכסף לאבי הבן, אולם בתנאי שלא יחזיר תמיד. כי אם יחזיר תמיד, כל ההורים יבואו אליו, ועל ידי כך יקופחו הכהנים האחרים. אחד הטעמים למנהג הכוהנים להחזיר את כסף הפדיון, מפני שמתנות אלו נועדו לקיים את הכוהנים בעת שהם ממלאים את תפקידם המקודש, ועתה שבית המקדש חרב והם אינם ממלאים את תפקידם, העדיפו הכוהנים להחזיר את המתנה היקרה. אבל כיוון שמצד הדין החובה נשארה במקומה, על הכוהנים להקפיד לעיתים שלא להחזיר את הכסף, כדי שלא ישכחו את המצווה. |
