סיסמת בני עלייה – עלה נעלה כי יכול נוכל לה
“אין לי כח”, “איני מסוגל”, ביטויים אלה ואחרים נשמעים בכל תקופה, בכל מקום ובכל עניין. מידת יכולתו האמיתית של האדם נסתרת מעין האדם.
קביעה זו רחוקה מלשקף את המצב האמיתי, עד שאפשר לקבוע בוודאות שברוב המקרים אין הצדקה לעצירת האדם. חטא המרגלים סוגיה עמוקה היא. אפשר לתמצת את הוויכוח שבין כלב לבין שאר המרגלים בציטוט שני משפטים קצרים – כלב אמר: “עלה נעלה וירשנו אותה, כי יכול נוכל לה”, והם אמרו:” לא נוכל לעלות”. מחלוקת זו מציגה את שני צדי המטבע.
את הביטוי “איני יכול” אנו מוצאים בפי אדם שלם כמשה רבנו ע”ה. בפרשה אומר משה: “לא אוכל אנוכי לבדי לשאת את כל העם הזה, כי כבד ממני”. רואים אנו שגם משה רבנו הגיע למצב שבו הוא חש שאין לו את הכוחות למלא משימה מסוימת שהוטלה עליו.
תגובתנו לעובדה זו יכולה להביא אותנו לאחת משתי המסקנות הבאות: מצד אחד יש מקום לומר שעבד נאמן כמשה אומר “לא אוכל”, הוא בוודאי משקף בכך את המציאות האמיתית ויש לקבל את דבריו ללא פקפוק. מאידך, יש להסיק מכאן שאם משה יכול להתבטא כך, קל וחומר שאר כל בני האדם. אולם אף אחת משתי המסקנות אינה נכונה.
משה טען שאין לו את הכוחות, אך הקדוש ברוך הוא לא קיבל וטען כנגדו: “אני נתתי לך רוח ודעת לפרנס את בני”. הרי לנו עדות נאמנה של בורא העולם, שאכן ניתנו למשה רבנו כל הכוחות הנדרשים למשא העם. מכאן שמשה ששיער בנפשו “לא אוכל…כי כבד ממני”, באמת טעה בעניין זה בהערכת גודל כוחותיו. ולא זו בלבד, כמו שאומר המדרש: “תדע שמשלי אינם נוטלים כלום” הרי שהכוחות שהיו לו, הספיקו לכל שבעים זרני ישראל. ומשה לא הבחין בכוחות עצומים אלו שהיו בו! מוכח מכאן שהכרת אדם את גודל כוחותיו מוסתרת ממנו בכוונה תחילה; שאם לא כן, אין זה מובן כיצד האדם הגדול ביותר בעולם, איש האלוקים ואדון הנביאים, לא יכיר את כוחותיו. הסתר זה הוא אולי הניסיון הגדול ביותר מבין ניסיונות האדם בעולם הזה. המסקנה המתבקשת היא, שעל כל אדם לדעת בבירור שהקדוש ברוך הוא העניק לו כוחות עצומים, כוחות שהוא אינו חש בהם כלל, כמו שמשה רבנו לא הכיר במה שנתן לו הקדוש ברוך הוא, רוח ודעת וכוח לפרנס את ישראל
למדנו כאן שמן השמים מנסים כל אחד ואחד, על ידי שמסתירים ממנו את ההכרה האמיתית ביכולתו ובכוחותיו. מתוך כך נוצרת באדם תחושה מדומה כאילו הוא אינו מסוגל ואינו יכול, בה בשעה שאצורים בו כוחות גדולים ועצומים. הניסיון הוא באיזו דרגה של קושי יעצור האדם מלכת ויאמר “לא אוכל”.
המרגלים אמרו זאת ממש בתחילת הדרך, במצב שבו עדיין יכלו לעמוד בנקל על טעותם. בני אדם אחרים משקיעים מאמצים ומאמינים ביכולתם, אך גם הם מגיעים במוקדם או במאוחר לתחושה של אי- היכולת, ואומרים: “עד כאן”.
משה רבנו בוודאי העפיל לפסגות הגבוהות ביותר, ואולי פעל ועשה יותר מכל אחד אחר. אך כאן בעניין הנהגת העם, הוא נכשל ואמר “לא אוכל”.
יש בדברים אלה תביעה גדולה ועידוד עצום לכל אחד ואחד.
עם זאת, כאמור עידוד גדול מאוד לכל אדם, גדול וקטן – דע שסיכוייך לעלות ולהתעלות גדולים ביותר, אם רק תשכיל להכיר ולנצל את כוחותיך הגדולים. ומתוך הדברים יוצאת קריאה של חיבה אל ההמון כולו: אל תתנו לחוסר ההכרה בכוחותיכם לערפל את חושיכם ולהפיל אתכם בתרדמה! אל תשפילו עצמכם ואל תאמרו איננו מסוגלים! כי בכל אחד טמונים כוחות ואפשרויות של עלייה והצלחה. ככל שנשכנע את עצמנו ביכולת הגדולה העומדת לרשותנו, נזכה גם לסייעתא דשמייא ללכת לאור הסיסמא “עלה נעלה, כי יכול נוכל לה”.
