איך אפשר להיות כלי מבלי להיטמא?
ואיך אפשר להיות פשוט מבלי להיות טיפש?
וגם באיזה אופן תלמד את עצמך ואת ילדיך – להיות מציאות? או להיות כלום? איפה האמצע וה זה בכלל ביטול?
לימוד חסידי על בני אדם המשולים לחרס. מתוך שורה אחת בהלכות טומאת כלים ברמב”ם.
תפריט
