“ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מראות, ויקרא את עשו בנו הגדול ,ויאמר אליו בני, ויאמר הנני” (כד , יד ) “ותכהינה עיניו ” – אמר רבי אלעזר , כל המסתכל בצלם דמות אדם רשע עיניו כהות , שנאמר ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מראות, משום דאסתכל בעשו הרשע ( מגילה כ”ח ע”א ) .
מאמר בגמרא (מגילה כ”ח ע”א) מובא ” שאל רבי את רבי יהושע בן קרחה: במה הארכת ימים? אמר לו: מימי לא נסתכלתי בדמות אדם רשע.
דאמר רבי יוחנן: אסור לאדם להסתכל בצלם דמות אדם רשע, שנאמר (מלכים ב’ ג) “לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך”.
רבי אלעזר אמר: עיניו כהות , שנאמר (בראשית כז) “ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מראות”, משום שהסתכל בעשיו הרשע. ועוד מובא שם בגמרא: רבא אמר מהכא (משלי יח) “שאת פני רשע לא טוב”. אבוה בר איהי ומנימן בר איהי, חד אמר: תיתי לי דלא אסתכלי בגוי, וחד אמר: תיתי לי דלא עבדי שותפות בהדי גוי. והטורי אבן (שם) פירש את דברי הגמרא, דאף על גב דאסור להסתכל בדמות אדם רשע, מכל מקום אי אפשר לרוב עולם ליזהר בזה והיינו רבותא של רבי יהושע בן קרחה, בזה שלא הסתכל בדמות אדם רשע שזכה לאריכות ימים. והא דאמר ר’ אלעזר עיניו כהות ויליף לה מיצחק ודאי יצחק טעה וסבר שעשו צדיק גמור הוא כדאמר בבראשית רבה “ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו” שהיה צד את אביו בדברי פיו שהיה שאלו, “אבא כיצד מעשרין את התבן”, וסבור אביו שהוא מדקדק במצות.
ענין זה של הסתכלות ברשע מצינו גם בילקוט שמעוני (מלכים ב רמז רכו) בפסוק: “כי לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך”. אמר רבי שמעון בן יוחאי, אסור לאדם להסתכל בדמות אדם רשע שנאמר “אם אביט אליך ואם אראך”. מצאנו מספר טעמים לאיסור להסתכל בפני רשע: טעם ראשון מובא במהרש”א (מגילה כ”ח ע”א) שהוא כעניין “קללת אלוקים תלוי עליו” .
וביאר את דבריו ה”פרי מגדים” בספרו “ראש יוסף”, כיוון שהאדם נברא בצלם דמות אלוקים הרי כשמתנהג ברשעות יש בזה זלזול בחותם המלך, ולכן אין להסתכל בו כדי שלא להביט כביכול בבזיון הקב”ה.
טעם שני, הביא שם המהרש”א על פי חכמי הקבלה, כי הכרת פניהם ענתה בם, שיש בצלם דמות מראה האדם צורה רוחנית לטוב או לרע, כפי מעשיו לצד הטהרה או לצד הטומאה, ואסור להסתכל לצד הטומאה, על דבר הכתוב “אל תפנו אל האלילים”, ולכן גם כן אסור להסתכל על גוי דצורתו מצד הטומאה. ובדומה לזה כתב החיד”א בספר נחל קדומים (פרשת וישלח) שאסור להסתכל בפני רשע מצד הסטרא אחרא.
טעם שלישי, מבואר בשערי תשובה (שער ג’ אות קצג), שהאיסור להסתכל בפני אדם רשע הוא חלק מהאיסור להתחבר לאדם רשע, שעל ידי ההסתכלות יבא לידי התחברות, וזה לשונו: “המתחבר לרשע, ולא דיו אשר לא יוכיחהו בשבט פיו והרחק ירחיקהו אבל כמו חבר יקריבהו, ונאמר (דברי הימים ב, כ, לז): “בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה’ את מעשיך”. והצדיקים מאוס ימאסוהו את הרשע, כמו שנאמר (תהלים טו, ד): “נבזה בעיניו נמאס”.
ואמרו (שם במגילה): כל המסתכל בדמות אדם רשע עיניו כהות לעת זקנתו שנאמר (בראשית כז, א): “ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות” מפני שהסתכל בדמות עשו.
הדין שאסור להסתכל בצלם דמות אדם רשע אינו מובא להלכה בטור, ברמב”ם או בשו”ע, אולם יש מעט אחרונים שהזכירו דין זה להלכה, ביניהם המגן אברהם שהקשה על מה שכתב בשו”ע שהרואה עכו”ם מברך עליו שככה לו בעולמו, ממה דאמרינן אסור להסתכל בצלם דמות אדם רשע, ותירץ, הכא מיירי שרואהו, ואכן כתב המגן אברהם דנראה דדוקא להסתכל בו ביותר ולהתבונן בצלמו ודמותו אסור אבל ראיה בעלמא מותר.
השם משמואל (פרשת במדבר, תרע”ה, מובא בלקט ביאורי אגדות) שההסתכלות בדבר עושה רושם בנפש, הן לטוב, כמו להביט בפני אדם גדול וקדוש, או מצוות ה’ כמו נר חנוכה וכדומה, וכן ח”ו להיפך, כי באמצעות הראייה יש חיבור בין הרואה והנראה, וישנה השפעה מהנראה לרואה. עם זאת מרן הרב קוק זצ”ל דייק מתוך הפסוק שאלישע הביט אל פניו של יהורם מלך ישראל הרשע, בזכותו של יהושפט מלך יהודה שנלווה עמו, ומדוע לא חשש לאיסור ההסתכלות בפני רשע? אלא, כאשר יש אצל הרשע דבר טוב, ומתכוונים בהסתכלות רק לקלוט את הטוב, אז אין בזה איסור, ואפילו יש בכך דרך של מצווה. יתר על כן, אם יש איזשהו חיבור בין הרשע לצדיק בדרך אהבה, הרי זה נחשב כאילו יש באותו רשע כבר חלק טוב, ואין בו כבר איסור הסתכלות.
