“צו את אהרון ואת בניו לאמור”
המצב במדינה כיום אינו מזהיר, כל אחד חושב שהוא יותר מבין וצודק מהצד השני לכל אחד יש את האמת שלו, אם המצב ימשיך אנו עלולים להידרדר למחוזות לא טובים ונוסיף לזה את אויבנו מבחוץ ומבפנים אני לא רוצה אפילו לחשוב לאן זה יכול להגיע. כל שעלנו לעשות כעת הוא להקריב חלק מהדעות שלנו לטובת הצד השני ובכך נתקרב אחד לשני. זה יהיה הקורבן שלנו לטובת המדינה ולטובתנו האישית. קורבן מעיד על התקרבות.
פרשת צו ממשיכה את הנושאים שהופיעו בפרשת ויקרא, הפרשה הקודמת, והיא עוסקת בקרבנות. אבל הפסוקים שבהם מתחילה הפרשה מלמדים אותנו דבר נוסף: ה’ אומר למשה לפנות אל הכוהנים, ולתת להם הוראות מדויקות לגבי אופן הקרבת הקרבנות השונים. כלומר, הפרשה עוסקת בחלקה, בשאלה איך צריך להקריב קרבנות, ומהי העבודה הנדרשת מן הכוהנים במשכן שנבנה לה’. הפרשה הזו, בשונה מהפרשה הקודמת, מיועדת לקהל יעד מסוים. לכוהנים. הפרשה הקודמת הייתה מיועדת לכולם, ואילו זו מיועדת לכוהנים. זוהי, בעצם, “תכנית העבודה” של הכוהנים.
“קרבן עולה”, הקרבן הראשון שמופיע בפרשה: “זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה עַד-הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ” (ויקרא פרק ו’ פסוק ב’). הקרבן נקרא כך משום שכל בשרה של הבהמה עולה ונשרף על גבי המזבח, והכוהנים לא אוכלים ממנו כלל. כפי שעולה ממקומות אחרים בתורה, העולה הייתה קרבן נפוץ ביותר שהוקרב מדי יום. הקרבן היומי הזה נקרא עולת התמיד והוא הוקרב פעמיים ביום, בכל יום: בבוקר ואחר הצהריים (“בין הערביים”).
“קרבן מנחה”, הקרבן השני הינו ייחודי בכך שמרכיביו מגיעים כולם מן הצומח: הקורבן עשוי מסולת, משמן ומלבונה (צמח בשמים). מכל אלה הכהן קומץ (לוקח קצת עם היד). בקרבן המנחה מופיע איסור שמוכר לנו היטב מחג הפסח: “לא תאפה חמץ”. מסתבר שגם כאן אסור להפוך את המנחה לחמץ!
“קרבן חטאת”, הקרבן השלישי הוא שנועד לכפר על חטאי האדם. קרבנות חטאת הם קרבנות שאדם מביא לכפר על חטא שעשה בשוגג. במידה ואדם עשה חטא במזיד, אין לו חיוב קרבן חטאת כי חומרת המעשה גדולה מהיכולת לתקן ע”י קרבן.
”קרבן אשם” קרבן רביעי אשר תפקידו לכפר ישנם ששה קרבנות אשם בהלכה, אשר מחולקים לשלוש קבוצות עקרוניות: שלושה אשמות שבאים על חטא: אשם מעילות, אשם גזילות ואשם שפחה חרופה. שני אשמות לטהרה (נזיר ומצורע). אלו כנראה אינם קרבנות שבאים על חטא אלא קרבנות שבאים לטהרה. אשם תלוי, על שגגה באיסור ספק. גם זהו במהותו קרבן אשם שבא על חטא.
“קרבן שלמים” קרבן החמישי המובא כאשר אדם רוצה להודות לה’ על דבר מסוים ובמקרים בהם האדם נדר להביא קרבן, או החליט לתת קרבן כנדבה. מה שמיוחד בו הוא שאותו אוכל גם מי שמקריב אותו ולא רק הכוהנים.
סיום הפרשה בחנוכת המשכן, אירוע חגיגי ומרגש שבו נחנך המשכן ועבודת הקורבנות והכוהנים מתחילה! את חנוכת המשכן חוגגים בני-ישראל שמונה ימים אשר נקראים “ימי המילואים” אשר בסופם הכוהנים ‘ממלאים את ידיהם’, כלומר, הופכים להיות כוהנים בפועל, שעובדים את עבודת המקדש.
יהי רצון שהמשבר שאנו שרויים בו יהפוך במהרה לחיים של אהבת האחר ובך נזכה לגאולה קרובה במהרה בימינו.
איחולי בריאות איתנה, שבת הגדול שלום וחג פסח שמח וכשר.
