חז”ל במסכת ברכות (יב:) אומרים שרצו לקבוע את פרשת בלק בקריאת שמע, והסיבה שלא קבעו היא כדי שלא לגרום לטרחה יתירה. הרב קוק זצ”ל מסביר את הדברים (עין איה ברכות, פ”א , קע) ואומר שבפרשת בלק יש פסוקים מיוחדים: “כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו” , מהמילים הללו שבפסוק רואים את מעלתם הגדולה של ישראל ואת סגולתם המיוחדת וזאת הנקודה החשובה שרצו לקבוע בקריאת שמע.
כלומר, קבלת עול שמים צריכה להיות מחוברת עם הכרת המעלה המיוחדת של עם ישראל. אבל את הפסוק “כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו” לא ניתן להביא בתלוש מהפרשה כולה ולכן לא יכלו לקבוע את הפסוק בקריאת שמע, כי כדי להבין את עומק העניין, למה המעלה והסגולה של ישראל קשורות דווקא בקבלת עול מלכות שמים, היה צריך להביא את הפרשה כולה, ולהביא את כל הפרשה כולה זו כבר טרחה יתרה ולכן לא קבעו את הפסוק בקריאת שמע. הרב יהושע שפירא (ראש ישיבת רמת גן) מסביר את זה שחז”ל ביקשו לקבוע את פרשת בלעם עם קריאת שמע, כדי לגלות את האלוקות שלנו לא רק מצד רצון ה’ בנו, אלא מצד עומק הרשעה שמודה בכך. אולם, בסופו של דבר חז”ל לא קבעו כך, משום טירחא דציבורא.
ויש להבין – מהי הטירחה שבכך? נראה לומר, שהטרחה אינה שייכת רק לאורך הברכות, שעלולות להיות לטרחה מצד זמן אמירתם. הרי ראינו שהאריכו טובא בתפילות – בפסוקי דזמרה ובקדושא דסידרא. אלא יש לומר באופן פנימי שישנה טרחה עצומה בכך שאדם יהיה נתון בכל יום במהלך העצום של הפיכת הרשעה לטובה. הדבקות המתגלה מתוך אמירת פסוקי “שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד” ופרשיותיה היא דבקות של אחדות פשוטה. אין צורך במהפך עצום בכל יום, ואין בכך טרחה פנימית על מנת להגיע לדבקות הזו. לעומת זאת, ברכותיו של בלעם הרשע מצריכות טרחה עצומה – לרדת לשורשי כל הטומאה והרוע ולהתהפך מתוכם. כמו שמצינו בדברי חז”ל , הדבר מסוכן עוד יותר במצבים ותקופות של חולשה שבהם צריך להיזהר מעין הרע ומפני שלטון השטן. אם בזמנים מעין אלה יהיה האדם טורח לרדת לתוך הטומאה ולראות איך היא נהפכת, ישנה סכנה גדולה שלא יעמוד בכך. הוא עלול להיות שקוע בקללה וברשעה, ולא יצליח, לפחות לא כל צורכו, להפכן לטובה.
לכן חז”ל לא קבעו לומר את ברכותיו של בלעם בקריאת שמע, אף על פי שמצד עניינם הם מבטאים את עומק ההתגלות וההופעה של קריאת שמע דווקא במציאות מלאה רשע של העולם הזה. עדיין איננו מוכנים לכך שהמהפך מקללה לברכה יוכל ללוות אותנו כל יום באשר אנו שם, מפני שיש בכך טרחה גדולה עבורנו. על כל פנים , פעם בשנה לכל הפחות , בעת קריאת פרשת השבוע, אנו זוכים לטירחא דציבורא מעין זו ולאתגר העצום הזה, שברכתו העצומה בצידו. דווקא על ידי כך שאנו נכנסים לתוך עומק הרשע שבדמויותיהן של בלעם ובלק, אנו זוכים זכות מיוחדת למהפך העצום מקללה לברכה. מהפך זה כדברי הנביא מיכה בהפטרה לפרשתנו, נעשה “למען דעת צדקות ה’, כלומר, דווקא מתוך עומק הרשע ומתוך עצתו של אותו רשע, מתגלה כל האור והטוב של הברכה
