פרשת שלח - דבר הרב
בתחילה כשרים היו.
על הפסוק שבתחילת הפרשה “וישלח אתם משה ממדבר פארן על פי יהוה כלם אנשים ראשי בני ישראל המה” אומר רש”י “כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות ואותה שעה כשרים היו“. ועל פי הידוע שישנם ארבעה דרגות בבני אדם – א) אנוש – שכל מעלתו שהוא מבני אנוש ואין בו מעלה מיוחדת נוספת כי אינו עובד על מידותיו כלל. ב) איש\אשה – והוא לשון חשיבות והיינו שהוא בעל מידות מתוקנות בכללות. ג) אדם\בת אדם – שהוא בעל שכל מופלא ומתוקן שמוליד מידות מתוקנות. (והוא שלימות התיקון) ד) גבר\גברת שמתגבר להגיע לתיקון המידות ולהיות איש.
מובן שמדובר בפרשתנו, באנשים שהיו דוגמא ומופת. “ראשי בני ישראל המה”. ולא רק חשובים מצד הכבוד.
ונשאלת השאלה – באם היו חשובים ובעלי מידות וכשרים? כיצד ירדו למדריגה כל כך נמוכה עד שיצאו כביכול נגד אמונת השם. עד שאמרו “כי חזק הוא ממנו”. והיינו שכאילו ח”ו העם היושב אז בארץ חזק כביכול מהיושב במרום.? והרי זו מדריגה שפלה ונמוכה באמונה עד מאוד.?
ויובן זה במה שמסביר הרבי מליובאוויטש שעיקר טעותם של המרגלים הייתה בכך שהם היו מרגלים… והיינו שמשה רבינו ע”ה לא שלח שום מרגלים איך לרגל את הארץ. אלא שלח שליחים מטעמו כדי לבשר לעם על חשיבות ויוקר תפארת ארץ ישראל הקדושה.. אלא שהם החליטו שהם מרגלים אותה ובודקים – כיצד לכובשה!
ומתוך הטעות הזו שהלכו בה, נכנסו לתוך טעויות עמוקות יותר ויותר, ודווקא ברוב חכמתם והבנתם העמוקה. הבינו כביכול שבדרך הטבע (והשם חפץ הלא מאוד בדרך הטבע שברא) – לא ניתן חלילה לכבוש את הארץ! וכך הלכו מדחי לדחי עד שהגיעו לתפיסות של כפירה ממש ונפלו לעומק לשון הרע על ארץ ישראל הקדושה, בטעותם ורוב חריפותם. שהגיע ממש ר”ל לכפירה בזדון.
וזהו שאמרו חז”ל “תמים תהיה עם השם אלוקיך” שהרי “עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים”. כי קשה מאוד לשמור על היושר ועל התמימות של התינוק. ועד שהתפללו גדולי החסידים לדעת זה התינוק… ולא שרצו ח”ו להיות חסרי דעת, אלא שרצו לשמור על הטוהר והנקיות והאמונה של התינוק בתלותו וסמיכתו באביו…. שבטוח בו וסומך בו שהוא דואג לכל מחסורו ומקבל כל אשר יאמר לו, בלא פקפוק ובלא תחבולה כלל ועיקר. בלי קונצים וללא שום פלפול, שהרי אינו מבין או מכיר דבר אחר בעולם כלל….
והמבחנים והנסיונות האמיתיים בחייו של האדם מתחילים ומתהווים בו – דווקא שגודל, ויודע ומבין, ומחכים, ואף נדרש ממנו לעשות זאת, ואז – למרות כל האמור, בודקים האם באמת נאמן הוא למשלח ששלחו לכאן. או ששכח עושהו. וכמאמר הנביא ישעיהו “ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן”… ולמה? כי זה קשה.. לאחר שאדם טעם מעץ הדעת טוב ורע. שמהם באים ענייני העולם הזה קשה להחזיק בעץ החיים ובתמימות שבו.
אך ישראל הם קדושים, בני קדושים, ובתוך כל אחד ואחת מאיתנו הלא מפעמת תמימות שלא ניתן לעוקרה לעולם. ואפילו כל הרוחות שבעולם נושבות ונוגסות בתמימותו של האדם, ישנה נקודה טובה ועוד נקודה טובה ועוד אחת שאם רק יגלה אותן האדם יתחבר ישירות לבוראו, ויפעל בכח התמימות הזו את כל הישועות שבעולם.
והנני קורא בקריאה נרגשת מעומק נקודת התמימות הזו – אל תשארו אדישים, התמימות העכשווית זועקת שיש לבנות את בית הכנסת. שהוא בית להשם בארץ ישראל. בתוך שכונתנו הקדושה. במקום שזקוק מאוד למגדלור של קדושה שיהיה גבוה בצביונו מכל מגדלי השכונה. ובאם כל אחד ואחד מאיתנו יתחבר לנקודת תמימותו ולא ידמיין לעצמו שהדבר תלוי במישהו אחר, נוכל לבנות את בית מקדש המעט העצום הזה במהרה.. כי בך ורק בך הדבר תלוי לשים אבנים של תמימות בתוך הזדמנות הפז – שמי יודע אימתי עוד תפול בחלקו שוב הזדמנות אמיתית וטהורה שכזו, בבניין בית טהור להשם, בית שעתיד להיות חלק מבית המקדש. בית של קדושה וטהרה – בית כנסת אחוזת הנשיא!
