תהילים הספר והעם

כך נאה וגם יאה להגדיר את משמעותו של ספר התהילים בימינו, ובעצם נכון הדבר בכל מהלך הדורות של עם ישראל.
ספר התהילים איננו ספר ככל ספרי התנ”ך וכתבי הקודש, אלא מיוחד מכולם. כל ספרי התנ”ך וכתבי הקדש קבועים ומונחים בספרייה ועל מדף הלימוד – הסטנדר הישיבתי – כספרי לימוד לכל לומד ומעיין. אולם ספר תהילים התקבל במהלך הדורות כספר של העם, כספר תפילה ותחינה לכל בקשה בכל מצב ובכל עת.

הוא הספר שקלט בקרבו את כל העולם היהודי לדורותיו בשעת צרה ובשעה טובה. ובין דפיו ואותיותיו נספגו המוני דמעות העם, מדמעת הציבור בשעה קשה ועד דמעת אם מתחננת ובוכה, בעת של התרוממות הרוח בשבח לפני ה’ ועד שעה נוראה של קידוש ה’. כל ציבור וקהילה, וכל יהודי ויהודיה, מצאו בו את מבוקשם – עד שנדמה לכל אחד כי זה הספר מיוחד עבורו ולצרכיו שלו.

כספר של העם – הוא מודפס ומופץ במהדורות רבות, גדולות באותיות מאירות עינים, בגודל כף היד לנוחות כל קורא, בגודל כיס להיות מזדמן בכל עת ועד גודל מוקטן לסגולה עבור כל הנושא אותו בחיקו.

כי העם והספר – חד הם. רחשי לב העם לדורותיו הם שעצבו את משמעותו של הספר, והם אשר גילו את מהותו וסגולתו להיות אור המאיר את הדרך ופותח שערי שמים לכל שבח ובקשה.

כך אומר הרב ישעיה הורוויץ זצ”ל, בעל ספר השל”ה – שני לוחות הברית, הידוע בכיניו השל”ה הקדוש (שם בענין ס”ת): “אין לנו דבר גדול יותר מספר תהילים שכלול מן הכל. רבים שבחים להשם יתברך, ורבים מזמורים הם על התעוררות התשובה, ורבים מזמורים הם של בקשות מחילה וסליחה והכל מיד ה’ השכיל דוד המלך ע”ה ברוח הקודש. והאומר תהילים הוא כמתפלל והוא ג”כ כעוסק בתורה”.

ועל כן כתבו והורו חכמי ישראל בכל הדורות, לציבור וליחד, לומר מזמורי תהילים. כמו שכתב הרב בעל הספר יסוד יוסף: “אל יהי קל בעיניך לומר שיעור קבוע תהילים בכל יום, כי על כן נקראים מזמורים שמכריתין ומזמנין ומחתכין הקליפות שלא יקטרגו קודם שמתחילין להתפלל. ועל ידי אמירת תהילים באים הרבה הצלחות לעולם” (הרב בעל יסוד יוסף זצ”ל, הוא רבו של בעל קב הישר. וכ”כ במ”ש הרמ”מ מלובביץ זת”ע בס’ שערי מנהג והלכה או”ח סי’ צ’, וכן הוא בקובץ מכתבים המצורף לתהלים מהד’ חב”ד, על התקנה במנהגי חב”ד לקבוע סדר אמירת תהילים בכל יום, ועיקר הטעם מתוך שמחה וטוב לבב).

ואולם, דווקא מהיות הספר חשוב עד מאוד כספר של העם, הכרחי לדקדק ולדייק בו כדי שתשמר סגולתו היטב וכראוי.
אלא שהמציאות גורמת לבלאי וטעויות מריבוי מדפיסים, עד שאמירת מזמורי התהילים נותרה כאמירה סתמית ללא התבוננות במשמעות ובתוכן הרעיוני. ראיתי בענין זה ולקחתי לתשומת לבי את דברי הגאון מהר”ח פלאג’י זצ”ל בהקדמתו לספרו הכתוב לחיים על תהילים,

וכך לשונו: “אך בזאת כמו צער בנפשי, דלפי מה שהוא הלימוד הזה [בספר התהילים] יקר הערך ונורא ונשגב מאד היה מן הראוי שיהיו בקיאים במבטא שפתים, כדחזי בכל טעמיהם ודקדוקיהם. ורובא דרובא לא ידעו ולא יבינו היכי גרסי, ואפילו בעלי תלמוד לא בקיאי באמירת התהלים… וגם שיזהרו ללמוד אותם בשובה ונחת, בשפה ברורה ובנעימה. ולא כאותם אנשים דקודם שבאו להתחיל “אשרי” קמא, ירוצו ולא ייגעו להיות נמצאים בפסוק “כל הנשמה תהלל יה הללויה”.
ובלימוד כזה לא בחר ה’. דלפי שיעור הכוונה ואמירה נעימה של התהלים כאותו שיעור יעשה לו סגולה. דגם ה’ יענהו, דלרב תרבה ולמעט תמעיט. וטוב מעט בכוונה ספר אחד מהרבות שלא בכוונה כל החמשה ספרים”.
על כן זיכני ה’ לפני כ 6- שנים להתמסר לעבודת הגהה לדקדוק ודיוק בנוסח התהילים. ובין גאוני חכמי ישראל בדורנו, זכיתי לקרבת הרה”ג יוסף צובירי שליט”א, הרב הראשי לקהילות תימן בתל אביב – יפו והמחוז, אשר ידוע ומפורסם כאחד ומיוחד בבקיאותו הרחבה בנוסחאות המדוייקות של המקרא כולו. וכבר התפרסם חלק מחיבורו “מסורת מדוייקת” על חמשה חומשי התורה, המדייק בנוסחאות המקרא והניקוד והטעמים ע”פ מסורות עתיקות ונאמנות. על פי חיבורו זה ועל פה-קדשו ממש, זכיתי לההדיר את הספר בתוספת נכבדה ומיוחדת הלכות תהילים, וקונטרס על מעלת התהילים, מפתחות למזמורי התהילים וסגולותיו ועוד.
וכל עבודתי זו הוקדשה מתחילת הרעיון ועד זכות הלימוד בו לנשמת כבוד הוריי – יחיא וזהרה עואמי זלה”ה.

במאמרי כאן, בקשתי לפתוח צוהר לספר התהילים לפני הקוראים, ולהרחיב מעט על הספר ועל מעלת הלימוד בו.