“ויהי מקץ שנתיים ופרעה חולם וגו”
סיום תקופת מאסרו של יוסף וחלום פרעה הם לכאורה שני עניינים נפרדים, אשר מלבד זה שאירעו באותו פרק זמן, אין שום קשר ביניהם. צריך להבין אם כן, מדוע כורך הפסוק את שניהם יחד באומרו “ויהי מקץ שנתיים ימים, ופרעה, חולם”.
מבאר בעל “בית הלוי” שבכל דבר בעולם יש סיבה ומסובב. ישנה הסיבה הגורמת את הדבר, וקיימת התוצאה הנולדת מן הסיבה. בהבחנה המדויקת מהי הסיבה ומה המסובב שוררת מבוכה ורבים הם הטועים. למשל, אם אדם השקיע כספו בעסק מסוים והרוויח על ידי זה רווח גדול, אומר הכלל האנושי שההשקעה הייתה סיבה שממנה נהיה הרווח הגדול – זוהי טעות גדולה. לא ההשקעה הביאה את הרווח, אלא מן השמים נגזר עליו שירוויח. ואחרי שגזרו אחריו, מן השמים סובבו את מהלך העניינים בעולם הזה שיבוא אדם זה וישקיע את כספו בעסק מוצלח. נמצא אם כך שמן השמים סובבו את מהלך העניינים בעולם הזה שיבוא אדם וישקיע את כספו בעסק מוצלח. המציאות היא ההיפך ממה שבני אדם רגילים לחשוב, לא העסק הוא הסיבה והרווח הוא המסובב, אלא הרווח שנקבע מן השמים הוא הסיבה והעסק הוא המסובב.
כך הוא העניין גם אצל יוסף, המדרש אומר: “ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם”. כיון שהגיע הקץ -ופרעה חולם”. כלומר, גם כאן יש מקום לכלל האנושי לטעות ולומר שחלום פרעה הוא הסיבה שסובבה את הוצאת יוסף מבית האסורים. בא המדרש ומלמדנו שהקדוש ברוך הוא הועיד מראש את חלום פרעה להיות האירוע שיגשים את יציאת יוסף מבית הסוהר. על כן היה עיתוי החלום תלוי ועומד עד שיגיע העת של “קץ שם לחושך” – סוף ישיבת יוסף במאסר. ומכיוון שהגיע היום הנכסף, מיד “ופרעה חולם”.
בעניין זה המשיל החפץ חיים” משל נאה לאדם שמגיע בפעם הראשונה בחייו לתחנת הרכבת. הוא רואה שזמן קצר לפני צאת הרכבת לדרכה משמיע אדם מסוים קול שריקה חדה. מיד עם הישמע השריקה הרבה בני אדם נחפזים להיכנס אל תוך הרכבת. זמן קצר אחר כך נשמעת שריקה שנייה ואז ממהרים גם אלו שלא הזדרזו עד עכשיו.
יודעים הם שזמן צאת הרכבת קרוב מאוד. בהישמע הקריאה השלישית כבר נמצאים כולם במקומותיהם והרכבת יוצאת לדרך מבלי להמתין לאף אחד, ואפילו לא לאדם הנכבד ביותר.
עומד לו אותו אדם וצופה במחזה הזה בפעם הראשונה בחייו ומתמלא הערכה כלפי אותו פקיד הממונה על המשרוקית. הוא מחליט כי בוודאי הוא המנהיג והמוליך את תנועת הרכבות. לדעתו, אין ספק כי האיש קובע את זמני הנסיעה. על פיו נעות הרכבות ועל פיו צעצוע חדש. הוא ניגש אל הפקיד ונותן לו את הכבוד הראוי, ומתעניין בכל מיני עניינים הנוגעים להלכה של הרכבת. איש המשרוקית אינו מבין מה פשר הכבוד שנפל בחלקו. הרי מעולם לא כיבדו אותו כל כך ואף פעם לא שאלו שאלות שרק המנהל יודע להשיב עליהן. ולכן פונה הוא אל השואל ואומר: “את שאלותיך עליך להפנות למנהל הרכבת”. עונה לו השואל: “הלא כבודו הוא המוליך והמביא”. פורץ הפקיד בצחוק ואומר לו: “אני רק פקיד שמקבל הוראות מגבוה. מנהל הרכבת אינו מסתובב כאן על הרציף עם משרוקית. הוא יושב למעלה במשרדים ומעביר את ההוראות לפקידיו. אנו רק המבצעים”.
כך מסיים החפץ חיים, טועים רוב בני אדם בחושבם כי הסיבות בעולם נהירים ופשוטים להם. אבל האמת, טעות גדולה הם טועים. הסיבה לכל מה שקורה זוהי גזירת עליון שהוא גבוה מעל, שומר ונסתר ונעלם מעין כל. כל מה שנראה לבני האדם בדרך כלל כסיבה אינו אלא המסובב מאת ה’ – כשם שגם בעל המשרוקית אינו אלא המבצע את ההוראות הניתנות מגבוה.
האדם צריך לזכור תמיד מה הסיבה האמיתית לכל מה שקורה בעולם.
