ויברכם ביום ההוא לאמור … ויאמר איש לבנו: ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה (רש”י)
יעקוב אבינו מתפלל על צאצאים ומברך אותם ומנחיל בכך אף לנו את היכולת לברך את בנינו שלנו.
ואכן, זקוקים הם ילדינו לתפילות.
הוריהם נצרכים לדמעות ותחינות, לברכות ולבקשות כדי שיוכלו להצליח בחייהם, להתמודד מול הקשיים שנכונו להם, ובעיקר כדי שיבחרו בטוב ויעשו את הישר בעיני אלוקים ובעיני אדם.
רבי מיכל ליפקוביץ שליט”א, אשר זכה להעמיד תלמידים במשך למעלה משישים שנה, שח פעם שלעיתים הוא מבחין בתלמידים שבתחילת דרכם נחשבו כבלתי מוצלחים, אולם בסופו של דבר הצליחו מאוד, ולעומתם היו כאלו שבתחילת הדרך עוררו תקווה גדולה, ואלו במשך הזמן נוכחו הכל לראות שלא הצליחו באופן מיוחד.
מהי הסיבה לכך? הטעים רבי מיכל יהודה ואמר: דווקא אלו שלא הצליחו בתחילה, העתירו עליהם הוריהם תחנונים ושפכו דמעות בתפילה, הם נתנו צדקה בעבורם וקראו לזכותם פרקי תהילים ובזכות כל זה עלה הבן על הדרך הנכונה ועשה חיל בתורה.
בצעירותו נשאל רבי מנשה שאלה מסובכת על ידי הרב מטשעבין, והצליח לענות תשובה מבריקה באופן מיידי.
כששמע הרב מטשעבין את תשובתו הוא נענה ואמר לו: “התשובה הזאת איננה שלנו, זה לא אתה!” התפלא רבי משה על תגובה בלתי צפויה זו, שכן הייתה התשובה מדעתו, אולם הרבי הסביר לו מיד: “זה לא אתה! תשובה זו היא מכוח הדמעות של אמא שלך”.
גם מרן הרב של מפליג היה בשמחה במעלתה של תפילת ההורים על בניהם, כאשר היה מייחס לה את הצלחתו של הבן בתורה וביראת שמים, כמו את הצלחתו וישועתו הגשמית. בעניין זה מספר אחד ממקורביו את המעשה הבא:
מעשה היה באברך אשר סבל במשך תקופה ארוכה ממיחושים שונים ולאחר בדיקות מקיפות שעבר התברר כי מקורם מבעיה בלב, בעיה חמורה ומסובכת המצריכה ניתוח דחוף. את הניתוח המליץ רבנו לבצע בחוץ לארץ. שם הוא סבר כי סיכויי הצלחתו גבוהים ביותר. האברך התכונן לנסיעה ממושכת אל מעבר לים בצער רב, כאשר בליבו מקונן לו החשש המפחיד: “מי יודע אם אחזור משם? מי יודע אם אזכה לראות שוב את משפחתי, את אשתי ואת ילדיי”.
מלבד חשש זה התעורר בליבו חשש נוסף אשר נגע להוריו הקשישים אותם הותיר בארץ הקודש. האברך חשש לספר על המחלה הקשה ועל הנסיעה, פן תזיק הבשורה הקשה לבריאותם הרופפת.
את חששותיו הציג בפני רבנו, כאשר ושאל לעצתו: האם לספר להוריו על דבר המחלה או להעלים מהם את המידע הקשה?
דעתו של רבינו הייתה נחרצת וחד משמעית: ‘”עליך לספר להוריך את האמת!”, הוא פסק.
אל לך להעלים את דבר מחלתך מהם, אך אינך חייב לפרט את כל הפרטים, אולי עליך להמעיט בחומרת המצב, אך עליך לספר על המחלה עצמה וסכנת החיים שבה אתה נתון”.
“מדוע?, איזה תועלת תצמח מכך שאבשר להם את הבשורה הקשה? הרי בין כה וכה אין הם יכולים לסייע לי במאומה, ושום תועלת לא תצמח מכך שאטריד את מנוחתם”.
אך רבנו לא השתכנע, רק שב ואמר: “חשוב מאוד לספר להם, וזאת כדי שיתפללו עליך ויעתירו בעבורך. נכון, בפועל, אין הם יכולים לסייע לך במאומה, אולם עליך לדעת כי לתפילה של אבא ולדמעות של אמא ישנו כוח גדול ורב בשמים. על התפילות האלו על הדמעות האלו אסור לך לוותר בשום פנים ואופן”.
