פותחת התורה הקדושה את הפרשה במצווה הראשונה לאחר מתן תורה, מצוות קניית עבד עברי.
ורש”י הקדוש מסביר: אדם שגנב, ונתפס באשמה זאת על ידי בית דין, בית הדין מוכר אותו לעבדות עבור יהודי שקונה אותו לתקופה של שש שנים, ובשנה השביעית יוצא העבד לחופשי חינם.
אך יש לשאול שאלה יסודית, מדוע לא מצאה לנכון התורה להתחיל במצווה אחרת ובחרה לפתוח בעניין של גניבה ועבדות, למה לא בעניין חיובי כגון גמילות חסדים וכדומה?
הרב שלום משאש כתב תשובה מעניינת: אילו התורה הייתה נתונה מאדם בוודאי לא היה לו להתחיל אלא בדברים חשובים, אבל מכיוון שהתורה נתונה מהקדוש ברוך הוא, ואנחנו בניו, ואב שיש לו בן גנב, הרי כל דאגותיו כיצד להטיב מצבו, לכן הקדוש ברוך הוא בתחילת פרשת משפטים מחפש עצה טובה לבנו הגנב.
על כן אמרה התורה למכור אותו ולא להושיב אותו בבית הסוהר שם תהיה לו השפעה לא טובה.
אבל התורה אמרה למכור אותו לאיש הגון, ובשש השנים ילמד דרך ארץ ארץ ומעשים טובים ויראה שמכבדים אותו. ומכל זה יתבייש מלשוב ולגנוב, ואחרי שש השנים דואגת התורה עבורו שלא יהיה גנב ואמרה: “הענק תעניק לו מצאנך” כדי שיהיה לו ממה להתפרנס.
ומכאן רואים את גודל הרחמנות של הקדוש ברוך הוא שמרגיש בצער בניו, בפרט לאלו שלא הולכים בדרך הישר. נבין מהי רחמנות הזו של ה’ בעולם.
הרב נחמן טיקולסקי אומר שכל מה שאנו רואים בעולם, אם זה צרות, ייסורים קשים וכל מה שעובר עלינו בכל רגע ורגע, הרי זה שיא הרחמים של השם יתברך, וכל רגע ורגע זה התגלות הרחמנות של ה’. רק שאנו לא מרגישים את זה מכל מיני סיבות, אם זה כי אין לנו את הדעת הנכונה להבין את זה ואם זה כי אנו לא רואים את הטובה שתצמח לנו מזה, והראיה היא ממעשים שקורים כמעט כל יום, שאדם יש לו צער מסוים, ולסוף הוא רואה את הטובה שצמחה לו מזה. רוב היהודים שניצלו בשואה, ניצלו על כך שנשלחו לסיביר, כאשר באותו רגע הם חשבו שהם איבדו את חייהם, והם סבלו ייסורי תופת, ולאחר כמה שנים לאחר גמר המלחמה כשהם חזרו לעריהם, התברר שהם היחידים שניצלו ואז הבינו שמה שהיה להם שם, זה היה הכי טוב שהיה להם באותו זמן. לכן אדם אף פעם לא יודע מה יקרה לו עוד דקה, עוד מספר שנים. עליו להפנים שכל מה שעובר עליו עכשיו, זה שיא הרחמים של ה’ והכל לטובה.
אך נשאלת שאלה אם כל מה שעובר עלי עכשיו זה שיא הרחמים, מה הטעם אם כן, להתפלל על דבר מסוים, אולי עדיף להשאיר את המצב כמות שהוא, ללא שום רצון מצדי לשינוי המצב?
רבי נחמן מתרץ תרוץ פשוט מצד אחד, אך מאידך עמוק עד מאוד. באמת אין דבר שהוא רע עבור האדם, כל דבר יכול להיות טוב עבורו, השאלה מה האדם עושה עם כך. המציאות שכרגע מה שעובר עליך זה ייסורים, אבל מאחר שאתה מתפלל ובכוח התפילה האדם יוצר לעצמו כלים בנפש ובנשמה שבאמצעותם הוא יוכל לקבל את השפע המזומן לו. והתפילה צריכה להיות מקושרת לתכלית, היינו שכל רצונך יהיה להתפלל על דברים שיקרבו אותך לשם. כגון, בריאות על מנת לקיים תורה ומצוות, כסף על מנת להשפיע איתו בבית ובחוץ לשם גמילות חסדים וכן זה על הדרך, ותפילה מעין זו פועלת ומחוללת נפלאות.
כאשר אדם מבין שהשם יתברך הוא רק רחמים, ממילא יתפלל על כל דבר ודבר, וזה סוד התפילה, שאדם יודע שאין דיבור שהולך לאיבוד והכל עולה ופועל, על אף פי שלא רואים תוצאות מיידיות, כאשר אדם יזכה כבר לראות את הישועה הראשונה , יקבל אמונה בעצמו, שגם הוא יכול לפעול ולשנות בחייו.
