פרשת צו – אש תוקד על המזבח לא תכבה

התורה מפרטת לנו בפרשה זו את יתר הקורבנות שהיו מקריבים על המזבח ואשר כתובים בפרשת קדושים.
כתוב בפרשה כך: “אש תוקד על המזבח לא תכבה”.

וידוע שירד אש מהשמים בדרך נס כדי לאכול את הקורבנות כהרף עין, אז מדוע אם כן כותבת התורה בפסוק לעיל. שתמיד צריך להיות המזבח דלוק באש על ידי אדם?
כתוב בספר החינוך כשהקדוש ברוך הוא עושה נס מעל הטבע הוא תמיד יעטוף אותו קצת בתוך הטבע, כדי לתת לאדם בעצמו פתח להיכשל כביכול ולא להבחין בנס.
כלומר, מטרת הנס שעושה ה’, היא להביא את האדם לידי התבוננות ,שהכל נעשה ביד מכוונת משמים.

אך עם זאת לא לבטל את כוח הבחירה של האדם, עושה ה’ יתברך את הנס בצורה כזאת שיש דרך להכחיש שנעשה כאן נס, כדי שהאדם יגיע על יד התבוננות עצמית, להכרה באמונה.
ואם הניסים היו מתחוללים סביב האדם בצורה גלויה ומפורשת לחלוטין, האמונה היתה ברורה כשמש, והאדם לא היה מגיע אליה מתוך עמל עצמי שזה כל תכלית האדם בעולם הזה, להגיע לאמונה בבורא עולם, על ידי חיפוש והתבוננות מתמדת בכל מה שעובר עליו בפרט ובכל מה שעובר בבריאה כולה ככלל.

רצון השם לחזק את אמונת האדם על ידי נסים גלויים, אך ה’ יתברך, ברוב חכמתו לא עשה את זה בצורה גלויה לחלוטין, שאז האמונה תהיה בעל כורחנו, וזה לא רצון ה’, אלא כל רצונו, שהאדם יכיר מתוך הכרה עצמית ופנימית, שהגיע והשיג בכוחות עצמו.

אפילו נס גלוי וגדול כעין קריעת ים סוף היה בו הסתר מסוים, כמו שכתוב: “ויולך ה’ את הים ברוח קדים עזה כל הלילה…”, והיה מקום לחשוב שרוח קדים היא זו שגרמה לבקיעת הים ובכך לפרש נס גלוי כתופעה טבעית לחלוטין.
וכך למעשה חיי האדם ביום יום, ותדעו שהיום שלנו רצוף בניסים גלויים.

אבל ההסתכלות שלנו על המהלך בצורה לא נכונה, מביאה אותנו לפירושים גשמיים, ובכך מפספסים הזדמנות פז להתחזקות גדולה באמונה.
אם ה’ יתברך יבוא ויגיד לאדם מפורשות מה הוא מצפה ממנו, לא היתה שום בחירה בעולם.
ה’ יתברך מלביש את הדברים בכל מיני אמצעים.
הרבה שליחים יש לו לקדוש ברוך הוא, אך הבעיה שאין באדם אמונה, ואז מה עושה? הוא תולה במקרה את עצמו, ולא במי שמניע את המקרה, בדיוק כמו שמכים על ידי מקל את הכלב, והכלב שרואה לנגד עיניו רק את המקל, נובח על המקל ולא על מי שמחזיק בו, ועל זה אומרת הגמרא:”פני הדור כפני הכלב”.
כל מי שתולה בטחונו או את אמונתו במה שהוא רואה ולא בה’ יתברך,
ה’ יתברך מוסר אותו ביד אותו הדבר עצמו שהוא מאמין בו.
העולם גדוש ביסורים וצרות, אבל מטרת ה’ היא לא שאדם יסבול כאן, אלא אם יש לאדם ייסורים, ודאי שיש בידו עוונות, ועליו לפשפש במעשיו ולעשות תשובה.
אין יסורין, בלא עוון!!!
אבל ה’ יתברך, על מנת לא לבטל את הבחירה בעולם, מעורר את האדם בכל מיני לבושים, שהם בעצם ניסים ממש.
אבל אם האדם לא מתבונן נכון, הוא מפרש את הלבושים האלו כצירוף מקרים ומפסיד את המסר שה’ יתברך רוצה למסור לו משמים, ובכך ממשיכים לו הייסורים.
הדרך היחידה לדעת ולהרגיש את המסר, היא רק על ידי שהאדם מפרש שיחתו מידי יום עם ה’, ואז האדם יכול להרגיש מה רצון ה’ ולעשות תשובה איפה שצריך, ולהמתיק מעליו את כל הדינים, את כל הצרות, ולחיות חיים טובים בעולם הזה.
העולם הזה יכול להיות גן עדן עבור האדם, רק שהכל תלוי בו, הבחירה היא רק שלו, ובידו להטות הכל לחיוב.