ספר במדבר

זכות אבות -מעלה או מגרעת? כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו אני מסתכל בראשיתם ובתחילת שורשיהם, ואני רואה אותם מיוסדים וחסדים כצורים וגבעות הלל על

הי מעלת החיסרון. מדוע לא להתחיל עם הילד בהבנה והשגה? מדוע ושיננתם לבניך. ולא ולימדת? מהי מעלת השינון. מדוע התמים שלם בזה שהוא חסר? האם

מצוות ועבירות בשיקולים של רווח והפסד – “על כן יאמרו המשלים באו חשבון וגו’” חשבונם של המושלים ביצרם הוא, לדעת בעל ה”חפץ חיים” זצ”ל בקונטרס

קרח טעה באמת. איך לרדת מהעץ ולא להיות הכי צודק. יסוד גדול בחיים קרח כל כך טעה עד שכמעט צדק. מדוע האמת היא חרב חדה

יסוד גדול בעבודת האדם: על האדם לנקוט בשני הפכים – לעיתים עליו להתבונן באחרית, ולעיתים עליו לחיות דווקא את ההווה כאילו העתיד אינו קיים. התעלמות

מה קורה שהבן או החבר עוברים את הגבול וצריכים להוכיחם? הרב מאור דוד כהן בשיעור על חובת ההוכחה. של מי? הוכח תוכיח את עמיתך. אבל

חטא לשון הרע גורר אחריו פגם באמונה וביראת שמים “ותדבר מרים ואהרון במשה על האישה הכושית אשר לקח” “ומה מרים שלא נתכוונה לגנותו, כך נענשה,

מסתבר שזה לא כל כך פשוט לענות. רבי אליעזר סובר שכל המלמד בתו תורה כאילו מלמדה תיפלות. ובן עזאי סובר שחייב אדם ללמד את ביתו

“ואיש מאת קדשיו לא יהיו איש אשר מיתן לכהן לו יהיה” רמז יש כאן, אומר ה”חפץ חיים”, לעיקר גדול וחשוב שצריך כל אדם לזכור כל

טוב לרשע וטוב לשכנו, אוי לרשע ואוי לשכנו, עד כמה השכן משפיע ומה זה אומר עלייך? עד כמה פעולת השכן נוגעת לשכנו? כיצד הרבי שלח

אדם הפונה אל ידידו הנאמן בבקשת עזרה, נענה בחיוב, כל עוד אין הבקשה חורגת מגדר יכולתו של הידיד. רק מלאכי מעלה יכולים לקבל על עצמם

“איש כי ידור נדר לה’ או השבע שבועה לאסור איסר על נפשו לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה “(ל, ג) . “לא יחל דברו”

אולם השמחות היה הומה מבני אדם, הכל שמחים ומתרגשים. לא בכל יום משתלבת המצווה לשמח חתן וכלה עם מצוות “לב אלמנה ארנין”. האלמנה אשר גידלה

“ואל בני ישראל תדבר לאמר איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו “(כז, ח) “ובן אין לו” – טעמא דאין לו בן,

לכל אדם תפקיד בבריאה “אין לך אדם שאין לו שעה”. בתחילת פרשת פנחס נאמר: ‘פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי מעל בני

קורות ימי עולם מספרים על קיומם של שני בתי אולפנא עתיקים ביותר. שניהם מעמידים תלמידים מזה דורות רבים. בין שני בתי מדרש אלה קיימת תחרות

” כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו”(כד, ט) “אמר רבי אבהו בן זוטרתי אמר רבי יהודה בן זבידא: בקשו לקבוע את פרשת בלק בקריאת שמע, ומפני מה לא קבעוה – משום טורח צבור. מאי טעמא? אילמא משום דכתיב בה: “אל מוציאם ממצרים ” – לימא פרשת ריבית ופרשת משקולות דכתיב בהן יציאת מצרים! – אלא אמר רבי יוסי בר אבין: משום דכתיב בה האי קרא: “כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו” – ולימא האי פסוקא ותו לא! – גמירי: כל פרשה דפסקה משה רבינו – פסקינן , דלא פסקה שה רבינו – לא פסקינן (ברכות יב:)

“על כן יאמרו המושלים – אלה המושלים ביצרם. “בואו בחשבון” – בואו ונחשוב חשבונו של עולם וכו”. עצה זו של “בואו ונחשוב חשבונו של עולם”

כל אדם גדוש במאוויים. הוא חפץ ונכסף אליהם, אלא שהמציאות בחיי היום יום מרבה לטפוח על פניו. החיים מעמידים את האדם בפני ניסיונות שונים, ומתוך

” כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה’ באדם ובבהמה יהיה לך אך פדה תפדה את בכור האדם … ופדויו מבן חודש תפדה בערכך

“דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת” (טו, לח) “פתיל תכלת” – תניא

סיסמת בני עלייה – עלה נעלה כי יכול נוכל לה “אין לי כח”, “איני מסוגל”, ביטויים אלה ואחרים נשמעים בכל תקופה, בכל מקום ובכל עניין.

“והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה”. בספרים הקדושים מבואר, אומר מרן הגר”י קנייבסקי, שכל הספיקות והבלבולים בענייני אמונה אינם נמצאים, אלא

הבחירה בין עשיית רצון השם לבין סיפוק מאוויי הגוף. הנה אנו ניצבים ולפנינו שני מחנות. יש האומרים נעשה ונשמע, המקיימים את דברי התנא “בטל רצונך

” … אשר יזיר לה’ קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו, … וכיפר עליו מאשר חטא על הנפש…”(ו, ה – יא) “קדוש יהיה” – אמר

” ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו” (ד, כ) “לחשבוננו אין בפרשה הזו מצווה” ( ספר החינוך) . בסוף הפרשה מזהירה התורה את בני

תורת חסד “הלא שמעת בתי אל תלכי ללקט בשדה אחר וגם לא תעבורי מזה וכה תדבקין עם נערותיי”. יש המכנים את המגילה בתואר: “שיר השירים

אנו נמצאים בימי בין המיצרים. ימים שהם קשים יותר, וכבר חווינו בהם צרות רבות כעם, והרבה מאיתנו גם באופן אישי. אלו ימים שחז”ל מזהירים אותנו מפני הסכנה שבהם, ימים שבהם מוזכר חורבן בית המקדש.

“ויאמר אלעזר הכוהן וגו’ זאת חוקת התורה אשר ציווה ה’ את משה”.
“ריש לקיש אמר: כל אדם שכועס, אם חכם חוכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו…”

” יֻתַּן את הארץ הזאת לעבדיך לאחזה”