פרשת מטות מסעי – פרשת נדרים
“איש כי ידור נדר לה’ או השבע שבועה לאסור איסר על נפשו לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה “(ל, ג) . “לא יחל דברו”
“איש כי ידור נדר לה’ או השבע שבועה לאסור איסר על נפשו לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה “(ל, ג) . “לא יחל דברו”
אולם השמחות היה הומה מבני אדם, הכל שמחים ומתרגשים. לא בכל יום משתלבת המצווה לשמח חתן וכלה עם מצוות “לב אלמנה ארנין”. האלמנה אשר גידלה
“ואל בני ישראל תדבר לאמר איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו “(כז, ח) “ובן אין לו” – טעמא דאין לו בן,
לכל אדם תפקיד בבריאה “אין לך אדם שאין לו שעה”. בתחילת פרשת פנחס נאמר: ‘פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי מעל בני
קורות ימי עולם מספרים על קיומם של שני בתי אולפנא עתיקים ביותר. שניהם מעמידים תלמידים מזה דורות רבים. בין שני בתי מדרש אלה קיימת תחרות
” כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו”(כד, ט) “אמר רבי אבהו בן זוטרתי אמר רבי יהודה בן זבידא: בקשו לקבוע את פרשת בלק בקריאת שמע, ומפני מה לא קבעוה – משום טורח צבור. מאי טעמא? אילמא משום דכתיב בה: “אל מוציאם ממצרים ” – לימא פרשת ריבית ופרשת משקולות דכתיב בהן יציאת מצרים! – אלא אמר רבי יוסי בר אבין: משום דכתיב בה האי קרא: “כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו” – ולימא האי פסוקא ותו לא! – גמירי: כל פרשה דפסקה משה רבינו – פסקינן , דלא פסקה שה רבינו – לא פסקינן (ברכות יב:)
“על כן יאמרו המושלים – אלה המושלים ביצרם. “בואו בחשבון” – בואו ונחשוב חשבונו של עולם וכו”. עצה זו של “בואו ונחשוב חשבונו של עולם”
כל אדם גדוש במאוויים. הוא חפץ ונכסף אליהם, אלא שהמציאות בחיי היום יום מרבה לטפוח על פניו. החיים מעמידים את האדם בפני ניסיונות שונים, ומתוך
” כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה’ באדם ובבהמה יהיה לך אך פדה תפדה את בכור האדם … ופדויו מבן חודש תפדה בערכך
“דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת” (טו, לח) “פתיל תכלת” – תניא
סיסמת בני עלייה – עלה נעלה כי יכול נוכל לה “אין לי כח”, “איני מסוגל”, ביטויים אלה ואחרים נשמעים בכל תקופה, בכל מקום ובכל עניין.
“והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה”. בספרים הקדושים מבואר, אומר מרן הגר”י קנייבסקי, שכל הספיקות והבלבולים בענייני אמונה אינם נמצאים, אלא
הבחירה בין עשיית רצון השם לבין סיפוק מאוויי הגוף. הנה אנו ניצבים ולפנינו שני מחנות. יש האומרים נעשה ונשמע, המקיימים את דברי התנא “בטל רצונך
” … אשר יזיר לה’ קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו, … וכיפר עליו מאשר חטא על הנפש…”(ו, ה – יא) “קדוש יהיה” – אמר
” ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו” (ד, כ) “לחשבוננו אין בפרשה הזו מצווה” ( ספר החינוך) . בסוף הפרשה מזהירה התורה את בני
תורת חסד “הלא שמעת בתי אל תלכי ללקט בשדה אחר וגם לא תעבורי מזה וכה תדבקין עם נערותיי”. יש המכנים את המגילה בתואר: “שיר השירים
אנו נמצאים בימי בין המיצרים. ימים שהם קשים יותר, וכבר חווינו בהם צרות רבות כעם, והרבה מאיתנו גם באופן אישי. אלו ימים שחז”ל מזהירים אותנו מפני הסכנה שבהם, ימים שבהם מוזכר חורבן בית המקדש.
“ויאמר אלעזר הכוהן וגו’ זאת חוקת התורה אשר ציווה ה’ את משה”.
“ריש לקיש אמר: כל אדם שכועס, אם חכם חוכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו…”
בפרשתנו פונים בני גד וראובן ומבקשים ממשה בקשה מפתיעה: אל תעבירנו את הירדן. הם מבקשים להתיישב בנחלה שממזרח לירדן – השטח שנכבש מידי סיחון מלך האמורי, ולא להכנס לארץ כנען עצמה שממערב לירדן.
“זאת חוקת התורה אשר ה’ את משה. אך את הזהב ואת הכסף את הנחושת את הברזל את הבדיל ואת העופרת . כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש וטהר, אך במי נידה יתחטא וכל אשר לא יבוא באש תעבירו במים ” (לא, כא – כג).
בתחילת פרשת פנחס נאמר: “פנחס בן אלעזר בן אהרון הכוהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם וגו’. לכן אמור הנני נותן
שאלו פעם את הרבנית חיה מושקא מליובאוויטש מה הרגע הכי חשוב בחיים שלה. תשובתה הייתה : “עכשיו”!
אם פנחס נהג כראוי – אז למה הוא היה זקוק לברית שלום? מדוע רצו חכמים לנדות את פנחס? כמה ברכות יש באמת בתפילת 18, ואיך זה קשור לפרשת פנחס?
“מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה” (כח, כג) “אשר לעולת התמיד” – כל התדיר מחברו קודם את חברו , תמידין קודמין למוספין, מוספי שבת קודמין למוספי ראש חודש, מוספי ראש חודש קודמין למוספי ראש השנה, שנאמר מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד, מה תלמוד לומר לעולת התמיד? למימר דהך דתדיר תיקדום (זבחים פ”ט ע”א) .
פרשה שלמה מוקדשת בתורה לניסיונו של בלעם לקלל את עם ישראל. מי יודע מה קורה אילו היה בידו לבצע את זממו. ומדוע? משום שבלעם לא קילל סתם כך. הוא חיפש נקודות תורפה בעם ישראל, כדי לקטרג עליהם ולעורר את זעמו של הקדוש ברוך הוא.
בסיום פרשתנו ישנו סיפור מוזר לחלוטין. מסופר שבני ישראל נפלו בתוך עבודה זרה מוזרה ביותר הנקראת “בעל פעור”.
“ויאמר בלעם אל בלק בנה לי בזה שבעה מזבחות והכן לי בזה שבעה פרים ושבעה אלים” (כג, כט) “שבעה מזבחות וגו’ ” – אמר רב יהודה אמר רב, לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות ואף על פי שלא לשמה , שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שהרי בשכר מ”ב קורבנות שהקריב בלק מלך מואב, זכה ויצתה ממנו רות שיצא ממנה שלמה שכתוב ביה אלף עולות יעלה ( סוטה מ”ז ע”א ) .
פה ניתן להקדיש.
תוכן