לקראת שבת לכו ונלכה – חג הסוכות
הסוכה מסמלת את היות העולם הזה עראי ולא קבוע
אחד השלבים המסוכנים ביותר בטיסת החלל, היא החזרה לתוך שכבת האוויר העוטפת את כדור הארץ. אם החללית לא תיכנס לתוך שכבה זו בזווית שנקבעה לה, היא עלולה להיזרק בחזרה אל החלל החיצון או להישרף מעוצמת החיכוך באוויר. מעין זה אומר הגר”ש וולבא שליט”א אפשר לומר על הסכנה שבה מצוי האדם במוצאי יום הכיפורים. השיבה אל מסלול החיים, היא השלב המסוכן ביותר בעבודת יום הכיפורים. כי ביום הקדוש התרומם כל אחד לפי כוחו, התקרב לרוחניות ועורר מחשבות והרגשות עדינות הרבה יותר עילאיות ממה שהוא רגיל לחשוב ולחוש במשך בשנה. ביום הכיפורים מגיעות מחשבות אלו לשיאן, בשעת התרוממות הנפש מתמלא הלב בתקוות וברצון אמיתי לעליה רוחנית ולשיפור המעשים. שעת המבחן לתקוות היפות ולרצון להשתנות, מתחילות מיד במוצאי יום הכיפורים. מהרגע ששבו אנו גונזים את בגדי הלבן וחדלים להיות כמלאכים, אז אנו שבים להיות בני אדם של יום-יום ונפגשים עם הניסיונות שבהם אנו נבחנים בכל עת. אולם יום הכיפורים אינו יום לעצמו -תכליתו ועבודתו הן שניקח מאורו לתוך השנה.
חג הסוכות הוא אחד האמצעים הנעלים שנתנה התורה כדי להצליח בעבודה גדולה זו. הקשר שבין החג הזה לבין הימים הנוראים נרמז לדברי הימים הנוראים נרמז לדברי ה”-חתם הסופר” זצ”ל במילה אחת מתוך הפסוק ” בחמישה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות” וגו’.
“הזה” -היינו אותו חודש שביעי שהוזכר שבו חלים ראש השנה ויום הכיפורים, בחודש זה חל גם חג הסוכות. ללמדך שחג הסוכות מהווה השלמה או המשך לעבודת הימים הנוראים.
כתב החיד”א בספרו “שמחת הרגל”: “והנה נודע ביהודה ובישראל כי אחד מטעמי מצוות סוכה הוא להעיר אוזן שומעת ועין רואה כי ישיבת עולם הזה דירת עראי כסוכה.
על כן ציוונו יוצרנו תיכף אחר יום הכיפורים להשתדל במצוות סוכה, רמז הרומז: אתה, בן אדם, אם יש את נפשך באמת. לחזור בתשובה אנוכי מצווך לעשות סוכה. כי העולם הזה הבל הוא, ואתה ארעי בעולם הזה. וידיעה זו להיות ביו עיניך תדיר, היא לבדה תספיק להינצל מהיצר הרע, כי מאחר שהעולם הזה הבל וריק וכל תענוגיו אין בהם ממש.
“וכל זה עשה אלוקים לנו בצוותו מצוות סוכה אחר יום הכיפורים, לעזור ולהועיל לתשובה, למען דעת כל עמי הארץ כי ישיבת האדם בעולם הזה ארעי.
וציוונו מצווה זו בזמן שמחתנו, לרמוז כי העולם הזה ארעי והשמחה לזמן מועט. ועוד רמז כי זמן שמחתנו כי בזה לא נלך בעצת ייצרנו לבלות עצמנו בהכנות העולם הזה כי הם הבל. ואז נפנה לדבר הנצחי ואושר תדיר, עסק התורה והמצוות אשר טובם קיים”.
נמצא שהישיבה בדירת עראי במשך שבעת ימים, ממחישה לנו את האופן שבו יש לחיות במשך כל “ימי שנותינו שבעים שנה”. ועל כן מבטאת את הגשמת הרעיון שייחלנו אליו ביום הכיפורים – לשוב אל ה’ ולחיות חיי תורה שלמים.
הסבא מקלם זצ”ל בספרו “חכמה ומוסר”: ” תיכף אחר יום הכיפורים, ששב בתשובה, ציוותה התורה לעשות מעשה למען יתחזק ברעיון יותר כי אי אפשר לעמוד בתשובתו רק כשיעשה העולם עראי ולא קבע”.
אל ביתו של ה”חפץ חיים” זצ”ל הזדמן פעם אחת אורח, תייר מארץ רחוקה. בהתבוננו סביבו נדהם האורח מהפשטות אשר אפיינה את הבית. הבית הכיל את הדברים ההכרחיים ביותר. כאשר הביע התייר את תמיהתו על כך באוזני ה”חפץ חיים”, השיב לו הרב: אמור נא לי, היכן לנת הלילה ? אמר האורח: במלון פלוני. האם היו לך במלון רהיטים רבים או רק מה שהכרחי ? ענה האורח: ודאי שבמלון אין אלא ההכרחי. בל נשכח שהשהייה בו זמנית. אולם במקום מושבי, יש לי רהיטים רבים ומפוארים.
נענה הרב ואמר: אכן, גם אני נוהג בדיוק כמוך. בעולם הזה אני רואה את עצמי בבחינת אורח, ועל כן ביתי הוא כמלון בלבד. לכן לא ראיתי לנכון בריהוט מפואר. מקום מגוריי הוא בעולם הבא, ועל כן אני משתדל להקדיש את ימי לרכישת אוצרות נצח בעבודת ה’יתברך, כדי שאוכל להיכנס לטרקלין שהוא העולם הבא.
הרמב”ם אומר: ” אף על פי שכל המועדות, מצווה לשמוח בהן, בחג הסוכות היתה במקדש (יום) שמחה יתרה, שנאמר: “ושמחתם לפני ה’ אלוקיכם’. .. מצוה להרבות בשמחה זו”.
הציווי לשמחה יתירה עומד בסתירה לישיבה בדירת עראי. לכאורה השמחה היתה גדולה יותר אילו היינו יושבים בימים אלה בדירות מפוארות. האם אין כאן סתירה שמצד אחד נצטווינו לשבת בימי החג בדירת עראי, ועם זאת יש מצוה לשמוח?
אולם דווקא הישיבה בדירת עראי, מובילה אותנו אל השמחה האמיתית. כי שמחה אמיתית אין להשיג אלא ישיבת עראי.
מי שמתקרב אל ה’ יתברך מגיע לשמחה, כי ” עוז וחדוה במקומו”.
היוצא מהדברים הוא, שבחג הסוכות יש לנו אפשרות להמחיש לעצמנו את צורת החיים הרצויה. חג הסוכות והישיבה בסוכה מהווה ראשית ההוצאה לפועל של הרהורי התשובה של יום הכיפורים.
כך נזכה בעזרת השם לצפון בסוכתנו את אור ראש השנה ואת ישע יום הכיפורים. באופן זה נזכה לשמוח שמחה יתירה בזמן שמחתנו. ובזה ייפתח פתח להמשכת מעלת הימים הנעלים האלה, אל הימים הבאים לקראתנו לשלום.