ארבע אמות של הלכה שיעור 23
שיעורו השבועי בענייני הלכה של הרב יהודה לייב נחמנסון והשבוע מתי משקרים וכיצד? סיפור מקרה מעניין במיוחד על מות תינוק … כל זאת ועוד רק באתר הללויה
שלום וברכה לכל הצופים הנכבדים והיקרים והאהובים של האתר החשוב והמיוחד – הללויה!
היום אנחנו נדבר על הלכות שקשורות להלכות שקר. אני רוצה להעביר את הדברים בצורה מעניינת אז אני אספר סיפור אבל לא הסיפור חשוב כאן אלא המסר שמאחורי הסיפור.
רופא אחד, רופא ילדים, יש לו משפחה שטיפלה עם הילד שלה אצלו. הילד הזה כנראה שהאמא השכיבה אותו בצורה לא נכונה, כנראה שהוא סבל שאיזה קשיי נשימה, יכול להיות, יש אחוזים מסויימים של הזנחה אולי, רשלנות אולי, מה שקרה לא עלינו ולא על אף אחד מעם ישראל – הילד הזה מת מיתת עריסה. תינוק. וההורים יושבים שבעה והרופא הזה מתקשר לשאול “אני הולך עוד מעט לנחם את המשפחה היקרה הזאת, אני יודע שהאמא היא קצת “מרחפת” אולי קצת לא אחראית, אולי צריכה להיות יותר אחראית, אני יודע גם מאחורי הגב שסיפרו לי שהאבא חושד שמה שקרה לילד זה כתוצאה מרשלנות מסויימת של הצורה שבה השכיבו את הילד לישון. ומספרים לי קרובי המשפחה שיש איזה שהיא מתיחות בין ההורים שיושבים עכשיו שבעה ומבקשים ממני בתור רופא לעשות משהו. מה אני יכול לעשות? אני יכול פשוט לבוא לומר שלפי כל מה שאני רואה הילד נפטר מדום לב. זה נכון או לא? אף אחד לא יחקור אחרי, אף אחד לא יכול לדעת, הילד קבור ואי אפשר לדעת את האמת – אני אנסה להשכין שלום בין ההורים. והוא שואל האם מותר לו לשקר בשביל להשכין שלום?
וכאן כל השומעים והצופים בוודאי צועקים ואומרים “מה השאלה?!? בטח שמותר!” אבל בשולחן הערוך, ובמיוחד בשולחן ערוך של האדמו”ר הזקן בעל התניא מוזכר שמותר לשקר רק על דבר שהיה ולא על דבר שיהיה. אם אנחנו נשקר על דברים שיהיו – מפני דרכי שלום – אנחנו נשקר מהבוקר עד הערב. מה מתירים לנו? לשקר על שעבר מפני דרכי שלום. הסיפור הזה, הוא סיפור שעבר אז לכאורה מותר לשקר ואנחנו מוצאים גם כן בגמרא במסכת נדרים דוגמא למישהו ששיקר בשביל לעשות שלום בין איש לאשתו. הגמרא מספרת על רבי עקיבא שהוא עוד היה רק עקיבא והוא התחתן עם רחל והם גרו בצריף קטן ונולד להם תינוק ולא היה להם שום דבר, רק קש בתוך הצריף. אז הקב”ה שלח להם את אליהן הנביא והוא התחזה כאדם שזקוק לקש בשביל לשים קצת על המיטה של התינוק שנולד לו. כשאליהו קיבל את מבוקשו ויצא אומר רבי עקיבא לרעייתי הנה תראי יש אנשים מסכנים יותר מאיתנו. אליהו לא נולד לו אף ילד והוא לא היה זקוק לקש ואף על פי כן היה מותר לו לשקר בכדי לשים שלום בין איש לאשתו, להוסיף אהבה בינהם, להראות להם שהמצב שלהם הוא לא המצב הכי גרוע ולא המצב הכי נמוך שיש בעולם. ודרך אגב מכאן למדתי שאמרת העולם “צרת רבים נחמת טיפשים” היא לא נכונה. כי אם הקב”ה שלח את אליהו שיש עוד אנשים סובלים ועל ידי זה להרבות שלום בעולם אז סימן שצרת רבים היא חצי נחמה או חלק מנחמה, אבל היא לא נחמת טיפשים. והאמת שכבר מוצאים את זה בספר החינוך את הפתגם הזה שצרת רבים חצי נחמה, וגם במהרש”א מוצאים את זה וכן הלאה ועל פי תורה שכן מקבלים שהאדם רואה שיש עוד אנשים סובלים אז הוא מקבל כוח גם לצאת מהסבל שלו.
מה מפריע לי בסיפור של אותו ילד מסכן שנפטר? מה שמפריע לי זה שכתוב בספר חסידים בסימן תרנ”ב שאם יש בן אדם שהוא התרשל או שהוא חטא אסור לשקר לגביו אלא עדיף שהוא יקבל את מלוא חומרת הדין ויצעקו עליו כדי שפעם הבאה הוא לא יחטא בצורה כזו. וכאן עמדתי לפני דילמה: מצד אחד שלום בית בין ההורים, ומצד שני אולי האמא צריכה לקבל איזה הדרכה או לקחת קצת אחריות שדבר כזה לא יקרה בעתיד. אז הגעתי למסקנה ואמרתי לרופא כך: אתה תאמר להורים כשהם יושבים ביחד, שלפי ראות עיניך זה היה דום לב ובזה תעשה שלום בית. אבל תדאג אחר כך כשהאמא הזאת תכנס להריון בפעם נוספת או אפילו לפני כן, לקחת אותה לשיחה או לשלוח מישהי מומחית לטיפול בילדים שתעמיד אותה בצורה עדינה על האמת ועל הדרך הנכונה איך לטפל בילד כדי שחס ושלום דבר כזה לא יחזור ויקרה שוב.
הנה אנחנו לומדים מהסיפור הזה עד כמה התורה רוצה שהאדם יהיה ישר, עד כמה שהתורה לא מתירה בהינף יד את אמירת השקר, התורה רוצה שכל דבר יהיה שקול, בצורה נכונה ונבונה ואמיתית. גם השקר של התורה באיזה שהוא מקום הוא אמת. התורה לא דוגלת באמת שהיא הורסת את העולם אלא באמת שבונה את העולם. ואם השקר במקרה הזה יבנה את העולם אז התורה תתייחס אליו כאילו הוא האמת. אבל כל דבר צריך להיות בשיקול דעת, בצורה נבונה, בצורה אמיתית. אנחנו יודעים שהקב”ה הוא חותם של אמת ואנחנו משתמשים בו על ידי הליכה בדרכי שלום ואמת בכל נתיבותינו.
בשורות טובות לכולם.
