אחד הציוויים הראשונים בפרשתנו ולאחר מתן תורה הן כללים במכירת בתו של אדם לשפחה! ולכאורה תמוה – האם זה מה שהיינו מצפים מהתורה הקדושה והטהורה ועוד מייד לאחר מתן תורה. הרי מדובר בילדה פחות מגיל 12 שאביה מוכר אותה לשפחה! ובפירוש נראה שהתורה ממש מתייחסת לזה ברצינות גדולה, ושזהו דבר שצריכים לעשות בכובד ראש ולדקדק בפרטים רבים. גם צריכים להבין מה עניין זה לימינו? שהרי דבר זה פחות מצוי בינינו. והרי התורה היא מלשון הוראה לכל זמן ולכל מקום.
והדבר יובן על פי הבנת מהות מכירת הבת לאמה, שאינו כלל וכלל כפי שהמושג מתפרש בדרך כלל בשפה של ימינו. התורה כותבת : “אם רעה בעיני אדניה אשר לא יעדה …לא ימשל למכרה בבגדו בה”. דהיינו שהתורה מסבירה שהילדה הזו הייתה צריכה להיכנס לביתו של בעל הבית במטרה שהוא ישאנה (אם הגילאים והענין מתאימים כבתקופות עברו, שהיו מתחתנים בגילאים צעירים ביותר) ואם האדון אינו מתאים – אז בנו ישאנה. ואם אינו עושה כן בסופו של דבר – הדבר נחשב כבגידה (“בבגדו בה”) ואף שאינו נחשב כעבירה ממש, בכל זאת זוהי בהחלט בגידה מסויימת. מאחר שמכירה זו הייתה צריכה להיות לשאיפת, ולשם קידושין, מלכתחילה.
עוד יש להבין כי לאמה עבריה ישנם זכויות גדולות מאוד כמו בני הבית ואף יותר, שהרי חייבים להשוותה במעלותיהם הגשמיות, ולעיתים יש לה זכויות כאלו שהם אף יותר ממה שאדם חייב לתת לילדיו, וכבר אמרו חז”ל במסכת קידושין “הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו”. ולכן מציאותה בבית זה אינה בזלזול או בעבודות פרך שנאמר על העבד והשפחה העבריים : “לא תרדה בו בפרך”. אלא היא נמצאת שם בכבוד גדול ואף נלקחה מלכתחילה במטרה להיכנס לבית זה כבת משפחה שאין לגרוע ממנה מזכויות אשתו של בעל הבית או בנו
לכשתינשא לו.
מעתה ניתן להבין את העניין גם כפשוטו – מאחר שהמוכר את בתו, מן הסתם, הינו אדם שמצבו הכלכלי והנפשי, ולעיתים גם הגופני והחברתי – הוא קשה מאוד. והוא טרוד ואף מעורער בתפקודו כפי הנראה בכך שלא יכול לטפל בבתו בתוך ביתו שלו ושתהיה עמו במחיצתו, אדם כזה, שבדרך הטבע וההגיון הגיע למצב שאין לו מה להאכיל את ילדיו, וקשה לו לחנכם. אם כך כפי הנראה בהשקפה נכונה זו – העתיד של ילדה זו כבר נגזר להתחלת חיים קשים ומרים, שספק גדול אם תצליח להיחלץ מהם. והתורה באה ואומרת, שאם האדם הזה מצליח לזהות משפחה שתוכל להכניסה לביתה ולכבדה, וגם המשפחה מבינה שהיא צריכה לייעד אותה מלכתחילה להיות חלק מהמשפחה, ולזו צריכה להיות שאיפת כל המבוגרים שבחבורה – אז מותר לו למכרה לאמה עבריה. וכפי הנראה, אף הצליח לעשות עבורה טובה גדולה, שלמשך המשך חייה היא לא תצא כצאת העבדים של העולם, אלא תצא בכבוד גדול. כי תצא ממקום נמוך וקלוש הסיכויים למקום של בית אדוניה האדיבים, שהרי אדון שיוצא למהלך כזה שקנה אדון לעצמו כנ”ל, הינו בעל מידות נעלות ביותר, בדרך כלל. וגם אם לא זכתה להישאר במשפחה זו וכיוצא, עדיין תנאיה הגשמיים והנפשיים יהיו כנראה טובים לעין ערוך כדי לקבל כלים חזקים עד מאוד להמשך דרכה. (תודה לרב גייקובסון על חידודי דברים בפרשה זו)
אלא שלאחר שמבינים את הפשט עדיין נשאלת השאלה איך תורה זו באה לידי ביטוי בימינו. שהתורה כבר נדרשת בימינו יותר ויותר באופן פנימי, והעולם כבר צועק רוחניות ועומק.
בכתבי הקבלה ובתורת החסידות מוסבר כי אמה עבריה הוא כינוי לנשמתינו הקדושה שנמכרת לגוף. זו ירידה גדולה עד מאוד. שכן הגוף שהוא עוצמתי ביותר וחזק מאוד בעולם הזה, מקשה על הנשמה במאוד מאוד. וקשה ביותר לנשמה מכירה זו. אף לאביה הקב”ה הדבר קשה כביכול (היינו שדורש צמצום גדול ולכם נקרא “קשה”, ולא שחלילה קשה מלפניו ית’ דבר כפשוטו), מאחר והעולם הזה הוא מלא בקליפות, קשיים ונסיונות, וגם קשה בכך שהנשמה עלולה להתרחק חלילה, לזמן מה, מאביה. ובכל זאת הירידה של הנשמה לגוף היא למטרה עליונה ביותר ואף לטובתה של הנשמה, כי כשהנשמה משפיעה ועוזרת לגוף לקיים את המצוות ולברר אותו ואת חלקו בעולם, אזי נעשה קדושין “אשר קדשנו במצוותיו” שהגוף והנשמה שותפים בהם בהפיכת העולם לדירה לו יתברך בעולמות הנמוכים, והנשמה כשזוכה לכך, מתעלה אף למעלה ממעלתה הקודמת שהייתה בה לפני ביאתה לגוף, וגם הגוף זוכה לכך. ועד שלעתיד לבוא כתוב שהנשמה תהיה ממש ניזונה מהגוף. כי דווקא בגאולה נוכל לראות במלוא תפארתו, את מעלת החיבור הזה שנעשה עכשיו בבעמל גדול, ויהי רצון שנזכה לגילוי עצמי זה במהרה בימינו ממש.
