פרשתנו עוסקת כל כולה בנושא הקרבנות. גם הפרשות הבאות מקדישות פסוקים ארוכים ורבים לנושא זה. אני מתפללים שלוש פעמים ביום ואומרים “והשב את העבודה לדביר ביתך” – אבל האם אנו באמת רוצים לשוב להקריב קרבנות? מהי בכלל המשמעות של הקרבת קרבן מן החי?
השאלה הזאת היא חלק משאלה גדולה יותר: איך אני מתבקש לקיים מצוות שאינני מבין את טעמיהן? לפני שבועיים קראנו את פרשת ‘פרה’ – וכידוע מצוות פרה אדומה היא הדוגמה הקיצונית למצוות שאין אנו יודעים את טעמיהן. אפילו החכם באדם, שלמה המלך, אמר על מצווה זו: “אמרתי אחכמה – והיא רחוקה ממני”. שלמה המלך חקר ובדק את כל המצוות והצליח בחכמתו העצומה להבין את הטעמים של כל שאר תרי”ב המצוות – אך כשהגיע לפרה אדומה נאלץ להרים את ידיו.
אנו, שלא נמצאים בדרגתו של שלמה המלך – יש לנו מצוות נוספות שאיננו מבינים את טעמיהן. לא ברור לנו מה הסיבה לאסור אכילת בשר בחלב, מדוע צריך לנענע ארבעה מינים בסוכות ומהי הסיבה שהתורה אסרה עלינו ללבוש בגד מצמר ופישתים. גם אחרי שנכתבו ספרים שונים שנועדו להסביר את טעמי המצוות – כמו “ספר החינוך” ו”מורה הנבוכים” – עדיין חלק משמעותי מהמצוות נשארים בגדר של ‘חוק’ – כפי שנאמר במדרש על פרשת פרה אדומה “חוקה חקקתי, גזירה גזרתי”.
יש אנשים שאומרים – מצוות שבין אדם לחברו זה מצויין. את זה אני מבין ואת זה אני רוצה לקיים. אבל חלק מהמצוות, בעיקר מהמצוות שבין אדם למקום – אני לא מתחבר אליהן. מי שמשיב על טענה מעין זו הינו רבי יהודה הלוי [ריה”ל], בספרו המופלא ‘ספר הכוזרי’. ריה”ל ממשיל זאת לאדם שאין לו הבנה ברפואה, שנכנס לתוך בית מרקחת ומתחיל לחלק לחולים שמגיעים, תרופות באופן אקראי. ברור שחלק מהתרופות הללו לא יועיל, וחלקם אפילו יזיקו. אם במקרה תרופה מסויימת תועיל לחולה מסויים – יחשבו כולם שזו תרופה טובה ויקחו אותה, למרות שהמחלה שלהם איננה זהה למחלה של החולה שהחלים… כך גם המצוות. ה’ נתן לנו כללים ברורים ומפורטים מאוד כיצד יש לעבוד אותו. מי שמחליט לעשות מעשים אחרים מאלו שציוה עליהם ה’, או אפילו לעשות מעשים שה’ ציוה, אבל לא על פי הכללים שניתנו בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה – במקרה הטוב לא יצליח להתקרב אל ה’ במעשים אלו, ובמקרה הרע יתרחק מה’ מכיוון שעבר עבירה. לכן, מסביר ריה”ל, חשוב לעשות את רצון ה’ בדיוק בדרך שבה הוא הנחה אותנו, ולקיים מצוות באופן מדויק כפי שציוותה התורה.
אדם שנוטל תרופה מסויימת, איננו חייב להיות מיקרוביולוג, או פרופסור לרפואה שמבין כיצד התרופה פועלת. מספיק שהוא סומך על הרופא שנתן לו את התרופה, והיא מועילה גם ללא הבנת החולה.
מו”ר הרב דרוקמן ממשיל זאת לאדם שצריך ללכת למקום רחוק, והוא יודע שבדרך יש מדבריות ויש ביצות, ואפילו שדות מוקשים. זה מאוד מפחיד לצאת לדרך כל כך מסוכנת. אבל הנה מגיע אדם שנותן לו מפה מסודרת שמכוונת אותו במסלול בטוח, שבו הוא לא יתעה במדבריות, הוא לא ישקע בביצות ואפילו ידע כיצד לעקוף את כל המוקשים. ודאי שאדם כזה ישמח מאוד ויקפיד לעיין ולעקוב אחרי כל ההנחיות שבמפה. כך גם אנו, יש לנו את המפה – את התורה, שמנחה אותנו ומכוונת את דרכנו, גם אם לא תמיד אנו מבינים את הנימוק והטעם המדויק שבכל מצווה – אנו סומכים על נותן התורה, שרוצה בטובתנו ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו.
