מעלת אמירת תהילים מן התלמוד
אשרי האיש הלומד תהילים, אשר נאמרו ע”י עשרה זקנים, ואלו הם: אדם, מלכי-צדק, אברהם, משה, דוד שלמה, אסף ושלושת בני קרח. ורמוז הוא במלת אשרי, והיא נוטריקון ר’ננות י’ א’נשי ש’ם הרומז לאמירתם ע”י עשרה זקנים. וכן ש’ירי ר’ננות י’ א’נשים. לפיכך אמרו חז”ל, שספר תהילים נקרא ‘תלפיות’, שהוא ספר שאמרו לו פיות הרבה. מעלת אמירת תהילים מן התלמוד
(בבא בתרא קיד. שהש”ר פ”ד, ג’. קונטרס תה”ל – תהלה לדוד להרב אברהם מוספיא זצ”ל, ובלשון קצרה נכתבו ע”י הרב חיים חורי זצ”ל והובאו בספר תהילים “פועל צדק”, א’. והנוט’ חברו הר”ח חורי זצ”ל).
אשרי האיש הלומד תהילים,
שאע”פ שנאמרו גם ע”י עשרה זקנים, נקראו על שמו של דוד המלך נעים זמירות, כיון שרוב המזמורים נכתבו על ידו ובמיעוטן גם כן התייחסו אליו. וכן אמר רבי מאיר, שכל שירות ותשבחות האמורות בספר תהילים כלן דוד אמרן, שנאמר (מזמור עב) כלו תפלות דוד בן ישי, אל תקרי ‘כלו’ אלא כל-אלו. וכן אמרו במדרש, אמר רבי הונא בשם ר’ אחא, אע”פ שעשרה בני אדם אמרו ספר תהילים מכלהון לא נאמר על שמותם אלא על ידי דוד מלך ישראל. משלו משל למה”ד לחבורה של אנשים שמבקשים לומר הימנון למלך, אמר להם המלך כלכם נעימים כלכם חסידים כלכם משובחין לומר הימנון לפני, אלא איש פלוני יאמר על ידי כלכם, למה, שקולו ערב. כך בשעה שביקשו עשרה צדיקים לומר ספר התהילים, אמר להם הקדוש ב”ה כלכם נעימים וחסידים ומשובחים לומר הימנון לפני אלא דוד יאמר על ידי כלכם, למה, שקולו ערב, הה”ד ונעים זמירות ישראל. רבי הונא בשם רבי אחא אמר, מי מנעים זמירותיהם של ישראל דוד בן ישי. וכן אמרו דוד ריווהו להקב”ה בשירות ותשבחות (שהש”ר פ”א, ו’. גמ’ פסחים קיז. הפס’ ממזמור ע”ב. שהש”ר פ”ד, ה. קהל”ר פר’ ז, ל’. ברכות ז’).
אשרי האיש הלומד תהילים,
שעליו אמר שמואל בשביל דוד נברא העולם. ורמזו בתיבת בראשי”ת ר”ת, ב’ראשונה ר’אה א’להים ש’יאמרו י’שראל ת’הילים (גמ’ פסחים קיז. סנהדרין דף צג. תה”ל ג’).
אשרי האיש הלומד תהילים שנאמרו בעשרה מיני לשונות של שבח, ואלו הן: ניגון, ניצוח, מזמור, שיר, תפלה, הלל, ברכה, הודאה, אשרי, הללויה. וגדולה מכולם הללויה שכולל שם ושבח בבת אחת (פסחים קיז. תה”ל א’).
אשרי האיש הלומד תהילים
שנאמרו בעשרה מיני זמר, ואלו הן: שמינית, נחילות, דתית, נגינות, עלמות, שושנים, שושן עדות, אילת השחר, יונת אלם, ידותון. והטעם, לפי שאמרם דוד הע”ה להודות לה’ על אשר הצילו מעשרה אוייביו, חמשה מישראל והמה דואג ואחיתופל ושאול ושמעי ושבע, וחמשה מאוה”ע והמה גלית ושלושת אחיו ושובך (פסחים קיז. תה”ל א’).
אשרי האיש הלומד תהילים,
שנאמרו ברוח הקדש בכל מלה ומלה שבהם. וכך אמרו חז”ל: לדוד מזמור, מלמד ששרתה עליו שכינה ואחר כך אמר שירה. מזמור לדוד, מלמד שאמר שירה ואחר כך שרתה עליו שכינה – ללמדך שאין השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצווה (פסחים קיז. ע”ע ביאור קדמת השיר לגה”צ הרב יעקב משה חרל”פ זצ”ל, ריש ביאורו מי מרום על תהילים).
אשרי האיש הלומד תהילים,
שהרי עבודת הקודש שבמקדש כללה גם אמירת מזמורי תהילים. כמ”ש חז”ל: בעת הקרבת הקורבנות היו הלוויים מזמרים מזמורי תהילים. והכוהנים היו תוקעים שלש תקיעות בין זמר לזמר. בכל יום היו אומרים מזמור של יום. ועוד במוסף ראש השדה היו אומרים מזמור פ”ט, ובמנחה מזמור כ”ט. בעת ניסוך המים היו אומרים את כל ט”ו שירי המעלות. ועוד אמרו בחנוכה מזמור ל’ (סוכה פ”ד, ה’. תמיד פ”ז, ג’. משנה סוף תמיד, ובגמ’ ר”ה לא, ואדר”נ פ”א. סוכה נה. מסכת סופרים פרק י”ח, ב’).
אשרי האיש הלומד תהילים,
שכולו יראת שמים. וראה מעשה שזכרו חז”ל, בלוי ורבי שמעון בנו של רבי, שהיו יושבים לפני רבי והיו עוסקים בלימוד פרשיות המקרא. סיימו ספר, לוי אמר יביאו לנו ספר משלי, ורבי שמעון ברבי אמר יביאו לנו ספר תילים. כפה ר”ש את לוי והביאו תילים. כשהגיעו לפסוק כי אם בתורת ה’ חפצו, ביאר רבי ואמר אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ. וביאר המהרש”א, כי ר”ש כפהו ללוי מפני שספר תהילים כולו יראת שמים, ואלו משלי כולו חכמה, וכבר אמרו חז”ל כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת (עבודה זרה יט, א. מהרש”א ע”ז י”ט ע”א ד”ה סליק. וע”ע במ”ש מהר”ח פלאג’י זצ”ל בסוף הק’ לס’ הכתוב לחיים).
