“ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה” – מאז שירד יעקב לארץ מצרים ושהה שם במחיצת בנו יוסף, עברו 17 שנים.יעקב הרגיש שהוא חולה ונוטה למות, ונס היה זה שיעקב חלה קודם שנטה למות, ומדוע?

היות שעד אז לא חלו מעולם האנשים לפני שמתו, אלא אדם היה מתעטש ומיד לאחר מכן מת, ומשום כך לא ידעו האנשים אם זמנם קרב למות או לא. ויעקב ביקש מהקב”ה שיביא על האנשים מחלה קודם שימותו כדי שיוכלו להיפרד קודם מותם מבניהם ונכדיהם. והקב”ה הסכים לבקשת יעקב.
ועתה משחלה יעקב הוא ידע שזמן מיתתו קרב, לכן הוא ביקש מאפרים בנו של יוסף שהיה לומד עימו תורה: ” לך וקרא לאביך” מיהר אפרים לאביו יוסף להזעיקו שיבוא מיד לאביו יעקב כבקשתו, ואכן יוסף מיהר להגיע לאבא יעקב, ולדרוש בשלומו, ויעקב בשלומו, ויעקב מבקשו: ” אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי, תישבע לי שתעשה עימי חסד, וכשאמות אנא קבור אותי במערת המכפלה אשר בארץ ישראל”

יעקב אינו חפץ להיקבר במצרים מ3 סיבות:
א. ארץ מצרים היא ארץ תועבה וכשיבוא משיח יקומו לתחייה קודם אלו הקבורים בארץ ישראל ואילו מתיי חו”ל כשיקומו לתחייה יצטרכו לעבור קודם גלגול מחילות ( מתחת לאדמה) עד שיגיעו לארץ ישראל. ויעקב לא רצה שגופו יתגלגל עד ארץ ישראל.
ב. ידע יעקב אבינו ברוח קודשו שמצרים תצטרך לעבור את עשרת המכות ועפרה עתיד להתמלא בכינים ואין ראוי שגופו ירחש כינים.
ג. שלא יעשו אותו המצרים אליל – עבודה זרה והם יעבדוהו.

יוסף שמע את בקשת אביו, ונשבע לו שלא יקברהו במצרים ואס יעקב נרגע, כעבור ימים אחדים שוב הגיע אפרים בריצה לאביו יוסף: ” אבא בוא מהר, סבא חולה, וכשהגיע יוסף אל אביו הוא הביא עימו את אפרים ומנשה בניו, וכששמע יעקב (שהיה אז כבר עיוור) שיוסף הגיע, הוא התחזק והתאמץ לשבת במיטתו משום כבוד המלכות ואמר ליוסף: כשהייתי בארץ כנען ניגלה אליי ה’ ואמר לי שזרעי ירבה ככוכבי השמיים וכעפר הארץ, ומעתה יחשבו בניך לבני, ושניהם גם מנשה וגם אפרים והיו במניין השבטים. ואל נא תכעס עלי שאני משביע אותך לקבור אותי בארץ ישראל בזמן שאת אמך רחל קברתי בדרך אפרתה ולא במערת המכפלה, היות שעשיתי זאת ע”פ ציווי ה’, כדי שתוכל לבקש על בניה בגלות ותמשך אליהם את רחמי ה’. וכעת חפץ אני לברך את שני בניך , לקח יוסף את מנשה והושיבו לימינו של יעקב שכן הוא הבכור ואת אפרים לשמאלו של יעקב ואז הושיט יעקב את ידיו וסיכל אותן, זאת אומרת את ידו הימנית הניח על אפרים ואת ידו השמאלית הניח על ראשו של מנשה. חשב יוסף שאביו עיוור ולא רואה שכבר סידר את אפרים בשמאלו ומנשה לימינו, לכן הפך את ידיו “וירע בעינו” הוא רוצה להפוך את ידיו של אבא בחזרה, אך יעקב סרב ואמר לו: “יודע אני, בני, אך היות שמצאצאיו של אפרים יצאו צדיקים יותר גדולים מצאצאיו של מנשה, ראוי אפרים ליד ימין ומנשה ליד שמאל. (ממנשה יצא גדעון שנעשה נס על ידו ומצאצאיו של אפרים יצא יהושע – שהעמיד את השמש) ויעקב ברכם: “ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה” “המלאך הגואל אותי מכל רע – יברך את הנערים ויקרא בהם שמו ושם אבותיי – אברהם ויצחק וידגו לרוב בקרב הארץ”
יזכו לכל הברכות , ויזכו להתרבות ולהפרות כמו דגים ועוד הוסיף: ” שכל אב שירצה לברך את בנו בברכה טובה וברך אותו ” ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה” – וכך מברך כל אבא את בנו כשחוזר מבית כנסת בערב שבת קודש.

ברכות יעקב לבניו

כשסיים יעקב לברך את יוסף, הוא פנה לשאר אחיו, רצה יעקב לגלות להם את הקץ ולהודיעם מתי תבוא הגאולה, אך נסתלקה ממנו רוח הקודש, ולא ידע מתי, חלק מבניו שהיה צריך להוכיחם על מעשיהם טרם מותו – הוכיחם בצנעה, שלא ליד אחיהם כדי שלא יתביישו, אך כשהיה צריך לשבח מעשה של אחד מבניו – עשה זאת ליד כל אחיו כדי שילמדו ממעשיו.
התחיל מהבכור – ראובן
בני בכורי, בגלל מעשיך הפזיז והמהיר שעשית מבלי לחשוב קודם ומבלי להתייעץ, בזה שהעביר את מיטתו של יעקב מאוהל רחל (לאחר שנפטרה) לאוהלה של אימו לאה, ועשה זאת ללא בקשת רשות מיעקב, הדבר חרה מאוד ליעקב, ולכן הוא פנה אליו והודיעו כי נלקחה ממנו הכהונה המיועדת לבכורים וגם מלכות הפסדת!

אחר פנה לשמעון ולוי
וברכם יחד, ואף אותם הוכיח על מעשה שכם וחמור שהרגו בשכם, בשל אחותם דינה, ואף עודדו את אחיהם לפגוע ביוסף כשמכרוהו, לכן אמר יעקב: “אחלקם ביעקב”, אפריד בינכם, שבט לוי יצטרך להתפרנס ע”י שיסתובבו בשדות ויגבו תרומות ומעשרות, וצאצאיו של שמעון יהיו סופרים ומלמדי תינוקות וכך יצטרכו לנדוד מעיר לעיר, ממקום למקום.

יהודה
כשראה שאבא הוכיח גם את ראובן וגם את שמעון ולוי –היה בטוח שהנה אבא יכעס עליו כעת על מעשה תמר, כלתו ולכן התוודה, אך יעקב קרא לו ואמר: “יהודה אתה יודוך אחיך” אתה לא כמותם, אלא בגלל הגבורה שבך, שהודת באמת קבל עם ועדה, תזכה שכל עמי יקראו יהודים, כיהודי מודה על האמת!, ולכן תזכה שיצאו ממך מלכים ונחלתך תהיה מבורכת ביין וחלב, במרעה טוב ובעדרים רבים. וממך ייצא לך מלך המשיח שהמלכות שלו.

זבולון
ברך אותו יעקב שנחלתו תשכון על חוף הים וצאצאיו סוחרים יהיו וכיוון שהם יגורו על חוף הים יהיה להם קל לקחת את הסחורות המגיעות עם האוניות לחוף הים, ומשום שלא יהיה להם פנאי ללמוד תורה – הם יסייעו לצאצאי יששכר ללמוד תורה בכספם וכך יזכו לחלק בתורתם.
ועד ימינו כיום נהוגים עסקי ” יששכר וזבולון” זאת אומרת, אנשים עשירים בעלי הון שעסוקים רוב יומם בעסקי הפרנסה והמסחר, ואין להם פנאי לעסוק בתורה, אך תומכים בכספם בלומדי תורה, בישירות קדושות, כוללים או תלמודי תורה וכל היוצא בזה, מקבלים שכר על כך כאילו שלמדו והגו בתורה ושכרם עצום.

יששכר
אמר לו יעקב: אתה יששכר משול לחמור גרם, כמו שהחמור נושא משאות כבדים, כך אתה תוכל לשאת את עול התורה וכמו שלחמור אין פנאי לישון ולא זמן קבוע או מקום קבוע לישון. כך גם לך לא יהיה פנאי לישון, ותנמנם לעיתים מעיסוקך בתורה, ונחלתך תהא מבורכת, והיא תוציא פירות טובים ומתוקים, ומשום שתלמד תורה כל ימי חייך ייצאו ממך דיינים ומורי הוראה.

דן
רמז לו יעקב על שמשון הגיבור שיצא מזרעו, וידון את עמו ויום את נקמת עמו מן הפלשתים.

גד
בני גד, ברך אותם יעקב שיצאו חלוצים במלחמה, זאת אומרת ראשונים כגיבורים בשעה שיכבדו את ארץ ישראל, ואיש מהם לא יפגע במלחמה, ויחזרו לשלום לביתם.

אשר
“מאשר שמנה לחמו” נחלתו של אשרי תהיה מבורכת בעצי זית והשמן בה יהיה רב מאוד עד כדי כך שהוא יספיק לטבילת הידיים והרגליים בו.

נפתלי
“נפתלי אילה שלוחה” כלומר, אתה נפתלי תרוץ מהר מאוד כמו איילה שהיא המהירה ביותר שבחיות, ונחלתך תהיה טובה והפירות שזה יבשילו מהר יותר מכל הפירות באזור אחר.

בנימין
“זאת יטרוף”, כלומר, כמו שהזאב טורף ארץ ומוצא את צידו כך המלך שאול שיצא משבט בנימין יילחם מלחמות רבות וינצח בהם וייקח שלל רב. משאול גם יצאו מרדכי ואסתר שינצחו את המין הרשע וייקחו את כל כספו.

לאחר שסיים יעקב לברך את בניו, פנה אליהם ואמר: “בני היקרים! הנני הולך למות ככל האדם, לכן משביע אני אתכם שתקברוני במערת המכפלה שבארץ ישראל, במקום שם קבורים סבי וסבתי אברהם ושרה – אבי ואמי יצחק ורבקה וגם לאה אימכם קבורה שם”
כשסיים יעקב לדבר הוא הרים את רגליו על המיטה ונפטר. יעקב נפטר בגיל 147 שנים, כשראו זאת בניו הם קרעו את בגדיהם וחגרו שקים על מותניהם לאות צער ואבל ויוסף בכה וקרא בכל מר: “אבי, אבי!!”
הידיעה כי יעקב נפטר הגיעה לאוזני משפחת יעקב ומששמעה אסנת אשת יוסף כי יעקב נפטר, היא קרעה את בגדיה והצטערה מאוד.
השמועה עברה גם בין כל תושבי מצרים שאמרו זה לזה צדיק גדול נפטר, יעקב הלך מאיתנו. וכל אנשי מצרים הצטערו על מות יעקב, וזאת משום שמאז שיעקב הגיע מצרימה שרתה הברכה ביבול בשדות והתגאה שהתבואה שצמחה בכמויות גדולות הייתה טובה מאוד.

שלושים יום ישבו בני יעקב ובכו על מותו, ולאחר מכן קרא יוסף לרופאי מצרים וביקש שיחנטו את גופת יעקב (חניטה היא מרקחת של בשמים שלא תשלוט רימה בבשרו).
לאחר ארבעים יום, ימי החניטה ועוד שלושים יום שהמצרים בכו את יעקב, אז החליט יוסף כי הגיע הזמן לקיים את אשר הבטיח לאביו לקוברו בארץ ישראל.
שלח יוסף שליחים לפרעה להודיעו כי חפץ הוא ביציאה ממצרים על מנת לקבור את אביו. שמע זאת פרעה וסרב בתוקף, וזאת משום שחשש שיאבד אותו, אך יוסף מיד הזכירו – “אם לא תרשה לי לקבור את אבי, אגלה לכל העם כי יודע אני שפה אחת ממה שאתה יודע” שכן חוק היה במצרים, שכל אדם שידע שבעים שפות יכול היה למלוך על כל ארץ מצרים.
וכשהגיע יוסף אל פרעה – ידע שפה אחת יותר מפרעה – שפת הקודש, אותה פרעה לא ידע. ופרעה היה צריך לפנות את כיסא המלוכה ליוסף.
כשראה פרעה שיוסף יודע שפה אחת יותר ממנו – התחנן לפניו כי ישאירו רק “לחמם את הכסא”, אך אתה תהיה המושל על כל ארץ מצרים, ועל פיך יישק כל עמי.
יוסף שלא חיפש את הגדולה והכבוד, נשבע לפרעה כי לא יגלה שיודע הוא שפה יותר ממנו והסכים שפרעה יישאר על כס מלכותו.
כעת כשפרעה סרב לשלוח את יוסף לקבור את אביו וביקשו שיפר את השבועה שנשבע לא ביו, אמר לו יוסף – “אם כך גם את השבועה שנשבעתי לך – אני יכול להפר” – שמע זאת פרעה ומיד הסכים שיוסף יקבור את אביו בארץ כנען והחלו ההכנות למסע.

בני יוסף התקינו מיטת זהב לאביהם ועליה מכסה מקושט באבנים יקרות, יוסף הוריד את כתרו המהודר מעל ראשו והניחו על מיטת אביו. את המיטה נשאו בני יעקב ואחריה הלכו כל צאצאי יעקב, ומאחריהם צעדו כל צבא מצרים, וכל העם לעבר ארץ ישראל. ראו כל המלכים והנסיכים שהתלוו ללוויה זו שיוסף הוריד כיתרו, הורידו אף הם והניחו כיתריהם על מיטתו של יעקב והמיטה הייתה נראית ככתר אחד גדול ענק ומהודר. כשהגיעו למקום ששמו “גורן האטד” ערכו שם מספד גדול כראוי ליעקב הצדיק, ומשם המשיכו למערת המכפלה.
אך כאן קרה דבר עצוב – בפתחה של מערת המכפלה נעמד עשו ששמע על מות אחיו התאום, והחליט למנוע מבני יעקב את קבורת אביהם, והוא חסם את פתח המערה בגסות. שאלוהו השבטים: “מדוע אתה מפריע לנו לקבור את אבינו?” ענה להם עשו:”מקום זה אינו שייך ליעקב אלא לי” אמר לו יוסף – “יש לנו בבית שטר עדות שכתוב בו שיעקב אבינו קנה ממך את המקום הזה” אמר עשו:”עד לא תביאו לי את השטר, לא אתן לכם לקבור את יעקב אביכם” עשו היה בטוח ששום שטר לא נשאר ליעקב לאחר כל גלגוליו, באין ברירה שלח יוסף את נפתלי שהיה רץ במהירות כצבי, כמו שברכו אביו “איילה שלוחה” להביא את שטר העדות ממצרים, אך עד שנפתלי ירוץ לארץ מצרים – ויחזור משם… בינתיים מיטתו של יעקב מוטלת בביזיון וכל העם מצפה ומחכה.
ראה זאת חושים, בנו של דן שהיה חרם ואלם, ומכורח מצבו של חוסר שמיעתו לא הבין מדוע סבא מוטל בביזיון ולא ממהרים לקברו.?!
הראו לו אחיו את עשו, והצביעו לעברו כאדם המונע את קבורת אחיו במקום זה, ניגש אליו חושים ובמכת מחץ אחת –לא צפויה, העיף את ראשו של עשו מעליו ויכלו לקבור את יעקב בכבוד הראוי לו במערת המכפלה.
ראוי לציין שראשו של עשו התגלגל אף הוא למערת המכפלה ונקבר שם עם כל הצדיקים אבות אבותינו. וזכות זו זכה בה עשו על מצוות כיבוד האב שהיה עשו מקפיד לכבד את יצחק בכל עת ובכל זמן. ואם עשו זכה –אז על אחת כמה וכמה שאנו יכולים לזכות!!

לאחר שקברו את יעקב חזרו יוסף וכל אחיו למצרים, כעת חשבו האחים שאולי לאחר שאבא נפטר אז עכשיו יוסף יענישנו על מה שעשינו לו וחששו מאוד, אך יוסף הרגיעם שהוא אוהב אותם בדיוק כמו שאבא היה חי, וכל מה שעשיתם היה אך לטובה.
ויוסף נשאר במצרים עד מותו, לפני שנפטר ציוה אף הוא לבני ישראל ה נותרים כי כשיעלו חזרה לארץ ישראל, ייקחו את עצמותיו עימם ויעלום לארץ כנען, יוסף נפטר בגיל מאה ועשר שנים, וזכה לראיית צאצאים רבים מבניו.

בפרשה זו סיימנו את ספר בראשית ” חזק חזק חזק – ונתחזק”

בברכת שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל!

לאה טנג’י פרשה פשוטה – פרשת השבוע ויחי