הגר”י מסלנט זצ”ל כותב דברים נוראים על התוצאות המתחייבות מהעבדות לה’.
תכלית בריאת האדם לעמל תורה ומצוות, דהיינו להילחם ולעמוד בניסיונות. חובת האדם להתייגע בעבודת ה’ ולא להסתפק בקיום הדברים שנוח לו לקיים מצד טבעו. אדם העושה רק מה שקל לו ומזניח את הדברים הדורשים עמל והתגברות, אינו עובד את ה’, רק הטבע עושה את שלו. יסוד העבדות של אדם לבוראו, היא לשמור ולעשות גם מה שאין ליבו חפץ. כי אם לא ישים ליבו ונפשו לעשות נגד רצון לבבו, הוא עלול לעבור את כל העברות שבתורה.
בדבריו מגלה לנו הגרי”ס טפח מכוחות הנפש של האדם. מדבריו אנו למדים שיתכן שאדם יקיים תורה ומצוות, ובכל זאת כשיבדוק עצמו היטב ימצא שהוא עושה רק דברים שטבעו מניחו, אבל כאשר יזדקק לעשות דברים הדורשים ממנו ויתור על נוחיות, על הנאה, או על הגבלה כלשהי, או שעליו לכבוש את מידת הקנאה וכדומה, בזה כבר אינו מסוגל לעמוד. אדם זה עובד רק למחצה, כי אינו עובד את ה’ באופן מושלם. עבודת ה’ לחצאין אין לה מקום. החובה האמיתית היא להתייגע בכל כוחו לעבודת ה’, ולא להסתפק במה שטבעו מניחו לו. מי שאינו מתייגע מעבר לגבולות הטבע שלו אלא נרתע מכל דבר הדורש מאמץ, נקרא חלילה פורק עול.
יסוד העבדות היא אפוא, לקיים דברים גם כאשר לא נוח לעשותם. זאת ועוד, אדם הנוהג רק לפי טבעו והרגליו, הרי הוא בסכנה גדולה ועלול להגיע לכל העברות שבתורה, כי אף על פי שהוא הולך כעת בדרך ישרה, מכל מקום אינו אלא משום שהוא מצוי בחברה ובסביבה שמאפשרת לו לנהוג כך. אבל אם אך יגיע למקום אחר שבו לא נוח לו לשמור, הוא עלול לעבור כל עברות שבתורה.
אי לזאת, כדי לא להיכלל תחת השם של פורק עול חס ושלום, חייב אדם לתרגל מעשים הנוגדים את טבעו שלא בעת ניסיון. דבר זה ייתן לו כוח לעמוד בניסיון.
הנקודה החשובה ביותר במהות עבודת ה’ היא לדעת כי עבדי ה’ אנחנו, ובכל מקרה עלינו לבטל רצוננו מפני רצון מלכנו. זהו הצד השווה העובר כחוט השני בכל הניסיונות העומדים בפנינו. אם להתפתות אחרי רצוננו המונע על ידי היצר והכוחות החומריים שבנו, או לבטל הכל מפני רצונו יתברך. אנו מקיימים את כל מה שציוונו, רק בגלל שציוונו ולא משום הבנתנו. כי גדר קבלת מלכות לקיים גם דברים שאינם מובנים.
זוהי למעשה תכלית יציאת מצרים – “תעבדון את האלוקים על ההר הזה”.
“תעבדון”, היינו: קבלת עול מלכות שמים. העבדות במצרים לימדה אותנו פרק במושג עבדות, שם היינו מסורים ומופקרים לעריצות פרעה. עתה, משיצאנו ממצרים נדע כיצד עלינו להיראות כעבדי השם. ככל שנשריש בנו את היותנו עבדיו יתברך, כן נשכיל להתגבר בניסיונות וללכת בדרך הישרה, כיאה לנושא התואר הנכבד – עבד ה’.
