הכלל הנלמד מהפסוק עוסק בקורבנות המוספין , שמשמעו שיש לעשות את קורבנות המוספים לאחר עולת הבוקר – קורבן תמיד של שחר , שהיא תדירה יותר. לכן בברכת המזון , אומרים רצה לפני יעלה ויבוא, משום שתדיר קודם. דוגמא נוספת מביאה הגמרא במסכת ברכות (כ”ח ע”א) תנו רבנן: היו לפניו שתי תפילות אחת של מנחה ואחת של מוסף מתפלל של מנחה ואחר כך של מוסף שזו תדירה וזו אינה תדירה. רבי יהודה אומר מתפלל של מוסף ואחר כך מתפלל של מנחה שזו מצוה עוברת וזו מצוה שאינה עוברת .
אמר רבי יוחנן הלכה מתפלל של מנחה ואחר כך מתפלל של מוסף . התוספות (ד”ה הלכה) העירו כי בזמנים שמאריכים בתפילת שחרית , כגון ביום הכיפורים , ומגיע זמן מנחה, יש להקדימה לתפילת מוסף , ועל כן יש להיזהר לסיים קודם. אבל לדעת רבי יהודה , דברי הגמרא נאמרו רק כאשר לא יכול להתפלל מנחה אחר כך וצריך להתפלל מנחה כעת, אז יש להקדימה למוסף. אבל אם יש שהות להתפלל מנחה בזמנה, יתפלל מוסף , ואחר כך מנחה. הרשב”א (ברכות כ”ח ע”א) כתב כדברי רבי יהודה, שאם בדעתו להתפלל מנחה עד דמדומי חמה ( לפני השקיעה ) מתפלל רק מוסף לבד כי אם יתפלל מוסף ומנחה יצטרך להקדים את תפילת מוסף. הרמב”ם (הלכות תפילה פרק ג הלכה י”א) כתב לחלק באופן אחר: “ויש מי שהורה שאין עושים כן בשל ציבור כדי שלא יטעו”.
וביאר הכסף משנה (שם) שהרמב”ם כתב זאת כדי להינצל מקושיית התוספות מדוע ביום הכיפורים לא מקדימים להתפלל מנחה מכיוון שבציבור הוא , אין עושים כן כדי שלא יטעו ויבוא איזה יחיד ביום אחר קודם שיגיע זמן מנחה להתפלל מנחה ואחר כך מוסף. להלכה פסק השולחן ערוך בהלכות שבת ( סימן רפו סעיף ד ) להקדים תחילה מנחה ואחר כך מוסף אך בדיעבד אם הקדים מוסף יצא. ויש אומרים דהיינו דווקא כשצריך כעת להתפלל מנחה. ויש מי שהורה שאין עושים כן בציבור. ובהלכות יום הכיפורים ( סימן תרכ סעיף א ) פסק השולחן ערוך: טוב לקצר בפיוטים ובסליחות של שחרית כדי למהר, בעניין שיתפלל מוסף קודם שבע שעות. והמשנה ברורה הביא כי לכתחילה ראוי להיות זהיר להתחיל מוסף קודם שש שעות ומחצה. יש לדון האם “תדיר” נקבע לפי תדירות קיום המצווה או תדירות נוסח הברכה הנאמר על קיום המצווה .
כגון: ברכת ליישב בסוכה או ברכת הזמן (שהחיינו) . ברכת הזמן תדירה יותר ( על פירות ואירועים שונים) או ברכת ליישב בסוכה תדירה (מברכים אותה שבע פעמים בשנה) לעומת ברכת זמן המועדים ( מברכים שש פעמים בשנה) . או בנידון ברכת החמה או ברכת האילנות , ברכת החמה קודמת כי נוסח הברכה “עושה מעשה בראשית” תדיר , או ברכת האילנות הנאמרת פעם בשנה תדירה יותר מברכת החמה הנאמרת פעם אחת בכ”ח שנים. במסכת סוכה מבואר כי ברכת שהחיינו תדירה יותר מברכת הסוכה , אך כתב על זה “הערוך לנר” שאין כוונת הגמרא שתדירה מחמת שנאמרה על הפירות ושאר מצוות, שאין לכלול זה עם ברכת שהחיינו של החג, אלא כוונת הגמרא שתדירה משום שנוהגת בכל הרגלים. הגר”ח קנייבסקי כתב בספר “שיח השדה” ( ברכות נ”ט ע”א) בנדון ברכת החמה וברכת האילנות איזו מהן נחשבת תדירה יותר, והוכיח מהגמרא בברכות שהולכים אחר מטבע הברכה שתדירה יותר ( משום שברכת הזמן תדירה יותר כי נאמרת על פירות ומצוות רבים), ועל כן יש להקדים את ברכת החמה אף על פי שהיא מצווה שאינה תדירה. ובספר “פני מלך” (מועדים, פסח) הביא שהאדמו”ר “הפני מנחם” מגור פשט את הספק מהלכה שבתפילת שחרית בתענית יש לקרוא כסדר הרגיל, ואף שקריאת תענית נקראת יותר פעמים בשנה , מכל מקום קריאת פרשת השבוע תדירה יותר ואף שאינה אותה קריאה אלא מתחלפת כל שבוע.
