אומר הגר”ח מוולאז’ין זצ”ל בספרו “נפש החיים”: הקדוש ברוך הוא נתן למרכבה הטמאה כוח לשנות סדרי טבע המזלות שהם נקראים פמליא של מעלה, אבל שלא יהא בכוחה לשנות חלילה מסדר הפעולות הקדושות של כוחות המרכבה הקדושה.
אדרבה, כאשר משביעים אותם בשמות של כוחות הקדושה מתבטלת פעולתם לחלוטין. כל זאת משום שאין הכוח שלהם כוח עצמי, חס ושלום, כי אין עוד מלבדו יתברך שהוא בעל הכוחות כולם, ומלבדו אין שום מציאות של כוח, לא כוחות הטומאה ולא שום כוח אחר. ועל זה אמרו “אין עוד מלבדו”- “אפילו כשפים”.
בספר נפש החיים מסופר על ר’ חנינא שאישה לקחה עפר מתחת רגליו, כדי לעשות לו כשפים ולהמיתו. אמר לה רבי חנינא שתיקח, כי לא תצליח פעולתה, שכן נאמר “אין עוד מלבדו”.
ומדוע לא חשש ר’ חנינא? נראה שבוודאי לא החזיק ר’ חנינא עצמו לאדם שזכויותיו רבות מכוח התורה שלמד, ומעשיו הטובים והמרובים, עד שבגללם היה בטוח שלא תשלוט בו פעולת הכישוף.
ר’ חנינא ידע שבאמת אין לכוחות המרכבה הטמאה שום כוח מעצמם, אלא שהקדוש ברוך הוא – הוא שקבע את כוחם שלמעלה מכוחות טבע הכוכבים והמזלות, כדי שעל ידי זה יהיה באפשרותם לבצע פעולות, ואף לשנות טבע המזלות, ובלתו יתברך הם אפס ותוהו. לכן השריש רבי חנינא בלבו את האמונה שאין עוד מלבדו שום כוח כלל, והדביק עצמו בקדושת המחשבה לבעל הכוחות כולם, אדון יחיד המלא כל עלמין, באותה דרגה שאין שם שום שליטה ומציאות כוח אחר כלל. ועל כן גם היה בטוח שלא ישלטו עליו פעולות הכישוף הנמשכות מכוחות המרכבה הטמאה.
ומוסיף בעל “נפש החיים” ואומר: “ובאמת הוא ענין גדול וסגולה נפלאה להסיר ולבטל מעליו כל דינין ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו, ולא יעשו רושם כלל.
כשאדם קובע בלבו לאמור: “הלוא ה’ הוא האלוקים האמיתי, ואין עוד מלבדו יתברך שום כוח בעולם וכל העולמות כלל, והכל מלא רק אחדותו הפשוט יתברך שמו, ומבטל בלבו ביטול גמור, ואינו משגיח כלל על שום כוח ורצון בעולם, ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו לאדון יחיד ברוך הוא. כן יספיק הוא יתברך בידו שממילא יתבטל מעליו כל הכוחות והרצונות שבעולם שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל”.
האמונה ב”אין עוד מלבדו”, שהיא כאמור האמונה השלמה, כוללת הרבה יותר מאשר אמונה במציאות הבורא אשר ברא ויצר את העולם כולו. בזה כולם מאמינים. עיקר עבודת האמונה היא הכרת השקר הנמצא ב”סיבות” למיניהן, ויחד עם זאת להכיר שאין כל סיבה בעולם מלבד רצונו יתברך.
הרמח”ל כותב שכל תכלית הבריאה להכרה שאין עוד, וכל גלגל הסיבות הסובבים בעולם כולם נעשו למטרה אחת -שיברר לעין כל מהות הייחוד השלם” וכו’.
מסופר מעשה שהיה אצל בעל “בית הלוי, הגרי”ד סולובייצ’יק זצ”ל. יום אחד הגיע בבהלה לביתו אחד הסוחרים שבעירו וסח בפניו את דאגתו. המשטרה המקומית עורכת חיפושים אחר סחורה מוברחת. הם עוברים מחנות לחנות, ומי שתימצא סחורה מוברחת צפוי לעונש גלות בסיביר. מכיוון שכך, גדול פחדי, שכן חנותי מלאה סחורה מוברחת. מששמע הרב את הדברים הוציא מהארון את הספר “נפש החיים” והחל ללמוד עם האיש את ענין “הסגולה הנפלאה”. לאחר שעתיים רצופות של לימוד הופיעה אשתו של בעל החנות ובפיה בשורה: “ניצלנו”-אמרה האישה – השוטרים סיימו כרגע את החיפושים על החנות שלנו.
דילגו! וכך היה המעשה: בהגיע עת הצהרים סיימו השוטרים לבדוק את החנות הסמוכה לחנות שלנו, ואז החליטו לעשות הפסקה. לאחר ההפסקה התעורר ויכוח בין השוטרים אם הסימן מציין את המקום שבו סיימו לפני ההפסקה, או שמא זה סימון של החנות שממנה עליהם להתחיל את המלאכה. לבסוף הוחלט שחנותנו כבר נבדקה. ובדרך זו עזרנו ה’ וניצלנו.
כל זה קרה באותה שעה שבעל החנות ישב והגה בסגולה הנפלאה ודבק במחשבת “אין עוד מלבדו”.
